יום רביעי, 11 ביולי 2018

לינקולן בבארדו - ג'ורג' סונדרס



על פי האמונה הטיבטית, הבארדו הוא מרחב תודעתי שמתקיים בין חיים ובין מוות. מצב של חוסר ודאות שמגיעים אליו לעיתים בני אדם לאחר מותם, לפני שהם ממשיכים לגלגול הבא.
הספר "לינקולן בבארדו", משתמש במרחב הביניים הזה כדי לספר את סיפורו של וויליאם לינקולן, בנו של נשיא ארצות הברית, שנפטר בגיל 11. והוא מתרחש במהלך היום והלילה שלאחר קבורת הילד.
בפברואר 1862, באותו הזמן שהנשיא לינקולן ואשתו מארחים נשף, נפטר בנם ווילי בן ה-11. באותו הזמן מלחמת האזרחים בארצות הברית מתרחשת כבר שנה, ומתפרסמים לראשונה שמותיהם של כאלף הרוגים.
הנשיא שבור, הן בשל השכול הפרטי האישי שלו והן בשל השכול הקולקטיבי הנובע ממספר הרב של האבדות במלחמה. הוא חוזר בלילה אל קברו של הבן כדי להחזיק עוד קצת בגופת בנו. וכך רוחו של הבן מספיקה לחזור לגופו המת כדי לזכות בחיבוק אחרון מהאב.
בבית הקברות, שם רוחשות רוחות רפאים רבות שתלויות עדיין בין העולמות, וממאנות להיפרד. כל אחת מהרוחות זוכה לקול משלה ולרגע חסד שבו היא מספרת את סיפורה.
במקביל לסיפורן של הרוחות, הספר מביא גם מחקר היסטורי המכיל את סיפורן של משפחת לינקולן ומלחמת האזרחים באמצעות מאות ציטוטים מספרים, עיתונים ועדויות. כל אוסף הסיפורים הללו מוסיפים למאגר המידע ומאתגרים את הקורא לחבר יחד את המידע שניתן לו מכיוונים שונים כדי להרכיב בראשו תמונה שלמה.
אבל השורה האחרונה של הסיפור היא שהוא סיפור שעיקרו חמלה על אב שאיבד את בנו הצעיר ושל הבן הממאן להיפרד מאביו.
הספר לא היה פשוט לקריאה. מבנה הסיפור היה כמו מחזה. דמויות רבות מדברות, נכנסות אחת לדברי השניה או משלימות אותה. ובנוסף ציטוטים של עדויות. היה מעייף לעקוב בן הדמויות הרבות. אבל ברגע שהפסקתי לחפש מי אמר מה וקראתי הכול ברצף הקריאה זרמה.
אישית אני ממליצה על הספר בחום. היה מעניין לקרוא את הספר מבחינה היסטורית על לינקולן כאדם פרטי לעומת הציבורי והן על התקופה עצמה. אבל לא מאמינה שהספר ידבר לכל אחד, ולכן משאירה את הקריאה לשיקולו של הקורא.

משפחת לינקולן בתצלום מ־1863; תמונת הבן ווילי בדיוקן על הקיר

לינקולן בבארדו, מאת: ג'ורג' סונדרס
LICOLN IN THE BARDO/GEORGE SAUNDERS
מאנגלית: אמיר צוקרמן
הוצאת: כתר
שנת הוצאה: 2018
מס' עמודים: 412

יום שני, 9 ביולי 2018

הצגה – “כנרת כנרת” – תיאטרון החאן


כנרת כנרת 1
צילום: יעל אילן
"כנרת כנרת", מביאה את סיפורה הבדיוני של קבוצת צעירים חלוצים חולמים, שנולדה מתוך חזון הציונות אשר מתיישבים באזור הכנרת ב-1912, באמצע שום מקום, במטרה לבנות עולם חדש וטוב יותר. הם נצמדים בכוח לערכים של אחווה ושותפות על חשבון רגשות הפרט. על רקע של עבודה משותפת הצופה נחשף לחיים הלא כל כך פרטיים של האנשים, לאהבות לקנאות, למוות, לעוני ולעבודה הקשה והסיזיפית, למחסור התמידי בכסף ובציוד. וזאת לצד חיים נהנתנים יותר בתל אביב, או הורים שכולים בגולה אשר מנסים להבין מה משך את בנם לחיות את החיים כמו שבחר לחיות.
כנרת כנרת 3
צילום: יעל אילן
המחזה הזה הינו המחזה הראשון אותו כתב אלתרמן, והיא במקורה הוזמנה מאלתרמן על ידי התיאטרון הקאמרי לרגל פתיחת המשכן החדש ברחוב דיזנגוף בשנת 1961. הצגה הוצגה לראשונה במעמד ראש הממשלה דאז דוד בן-גוריון.
ההצגה היא סיפור עדין, תמים, כולו אווירה של פעם ומלא באידיאלים על חלומותיהם של החלוצים. האווירה כל כך מנוגדת להוויה הנהנתנית הישראלית של היום, כ-100 שנה קדימה, אבל דווקא בגלל זה, החלומות והתמימות הזו היא סוד קיסמה של ההצגה המיוחדת הזו.

תודה לתיאטרון החאן.

תקציר ההצגה מתוך אתר תיאטרון החאן:
“סוף קיץ. עוד לא פג חמה של אדמה, אך כבר ארך הלילה והיום קצר. ליל טרם סתו. על ארץ סלע וטרשים הוא שוב נצב כאז. כלו שלמות מוצקת. רקיע מלטש כמלאכת חרשים ופני מישור חור וחשכת-הר מנגד… … אבל כל זה – ברקע. זה נצב בלי ניע. אחרי כתלו של צריף – או חושה, אם כבר כך… – ופנימה אם נבוא – הנה עכשיו הגיע הזמן לפתיחתו של המסך -“
השנה: 1912, חבורת צעירים מתיישבת באזור הכנרת כדי לבנות עולם חדש וטוב יותר. קשיים כלכליים, חבר ראשון שנהרג, טרקטור יחיד, מקולקל, ומשפט שנערך לאחד החברים על התנהלות כספית לא ישרה. ברקע בוכה התינוק הראשון של הקיבוץ. מחזהו הראשון של אחד מגדולי השירה העברית, המשלב משולש אהבים עם סיפור על ערכים ורוח חלוצית בוערת ועל ימים אחרים ובני אדם שהסתפקו במועט והאמינו כי בכוחם ליצור חברה חדשה.

מאת: נתן אלתרמן
משתתפים:
אדי אלתרמן, אודליה מורה-מטלון, ארז שפריר, אריאל וולף, יהויכין פרידלנדר,יואב היימן, כרמית מסילתי-קפלן, ניר רון, נטלי אליעזרוב, גיא גורביץ’, איתי שור
בימוי: שיר גולדברג
עריכה: שחר פנקס
תפאורה: אדם קלר
תלבושות: עפרה קונפינו
תאורה: רוני כהן
מוסיקה: דניאל סלומון
שפה ודיבור: נגה יתומי
צילום: יעל אילן
כנרת כנרת 2צילום: יעל אילן

יום ראשון, 1 ביולי 2018

המנהרה – אברהם ב. יהושע



'המנהרה' מביא את סיפורו של צבי לוריא, מהנדס דרכים בגמלאות, אשר מתחיל אצלו תהליך של שיטיון (דמנציה). הוא מתבלבל, שוכח דברים ובעיקר שוכח שמות פרטיים. הנוירולוג אליו הוא מגיע לאבחון טוען כי זה רק התחלה, וכי הכל עניין של הנפש, ומייעץ לו להעסיק את עצמו ולמצוא תעסוקה במקצועו.
זמן קצר לאחר האבחון, מגיע לוריא למסיבת פרידה של סגנו לשעבר ב"נתיבי ישראל", ושם מתבקש לשאת נאום, שבו הוא נאלץ, לראשונה, במודע למצבו, להתמודד עם השכחה. אבל, אותה מסיבה מביאה לפתחו את העבודה עליה המליץ הרופא. הוא מצטרף כיועץ ללא תשלום למהנדס צעיר, עשהאל מימוני, האחראי על תכנון כביש סודי לצרכי הצבא במכתש רמון.
לוריא מצטרף למימוני, לסיור במכתש רמון לצורך הכרת השטח בו מתוכנן להיבנות הכביש. שם הוא מתוודע לקצינו לשעבר של מימוני ולמשפחת פלסטינים נמלטים, שב"זים (שוהים בלי זהות). האב חי בשטחי המכתש במבנה נבטי נטוש ואילו ילדיו חיים בארץ ללא תעודת זהות. אם המשפחה הייתה חולת לב, שהמתינה להשתלה. לצורך מימון השהייה וההשתלה הסתבך האב במכירה מפוקפקת של שטח. אבל בינתיים האם נפטרה והאב מתחבא בשל איומים על חייו. וכדי לאפשר לאב להמשיך ולהסתתר מתווסף לו, לתוואי הכביש, מנהרה לא הגיונית.
לאט לאט, תוך התקדמות הסיפור הקורא נחשף להידרדרותו האיטית והנוגעת ללב של לוריא. את ניסיונותיו להתמודד באומץ עם מצבו, עם היקלעותו למצבים מסובכים שונים ועם סביבתו הקרובה ומשפחתו העוטפת עד חונקת (מבחינתו) באופן המובן לקורא.
הספר איטי, וגדוש בדיאלוגים פנימיים של לוריא עם עצמו וסביבתו. אבל יחד עם זאת הוא מכמיר לב, רגיש, עצוב ומרגש.

מומלץ בחום.

לסיום, פרט קטן שאולי יעניין את אלו שקראו את ספרו הקודם של א.ב. יהושע, ניצבת. דמות ראשית מהספר מבליחה לקצרה ומשתלבת לה ברקע של הספר הזה.

המנהרה, מאת: אברהם ב. יהושע
The Tunnel/Abraham B. Yehoshua
הוצאת: הקיבוץ המאוחד, הספרייה החדשה
שנת הוצאה: 2018
מס' עמודים: 324

יום שני, 25 ביוני 2018

לא אימא שלי - תומס ה' אוגדן



'לא אימא שלי' הוא ספר מטלטל ומרתק המספר את קורותיה של משפחה לא מתפקדת. אירועים שאירעו, החלטות שהוחלו בשלב מוקדם בחייהם של הילדים, וסודות שהתגלו מעצבים את חייהם של הילדים ולא בטוח שלטובה.
משפחת קין, מורכבת מ-2 בוגרים, האם רוז ואחותה מרגרט (האב נהרג בתאונת דרכים), ו-3 ילדים. ארין, דמיאן וקתרין הבת הצעירה. הסיפור מתחיל עם נפילתה של האחות בת ה-13 במדרגות הבית כשבני הבית צופים בה חסרי אונים. קתרין סובלת מזעזוע מוח קשה ועוברת סדרת ניתוחים בראשה בשל דימומים. אירוע זה הוא רק אחד מסדרת אירועים שמתרחשים בחייה של המשפחה ומעצבים את עתידה.
הסופר פורש את חייה של המשפחה אחורה וקדימה בזמן, מילדותן של האחיות, לשנות נישואיהם הראשונות של רוז ובעלה, ללידתם של הילדים, להתמודדות עם מות האב עד החלטות הרות גורל בנוגע לבן האמצעי דמיאן, בין שתי האחיות, המשפיעות וצולקות לטווח ארוך של שנים את נפשו הרכה של הילד ועל אחיו, ועד הקשרים בן האחים לאורך השנים מילדות ועד בגרות. חייהם מובאים בפני הקורא ולא בסדר כרונולוגי. הם שופכים אור על התנהלותה של המשפחה ועל הסיבות להיותה לא מתפקדת.
הספר נכתב בידי פסיכואנליטיקאי, אותו קראתי לראשונה בספרו הקודם שתורגם "הפרטים שהושמטו". ספר שהשאיר הרבה מחשבות ומועקה אבל נכנס לנבכי נשמתם של הדמויות. גם בספר הזה המשיך הסופר לחדור לנשמות, לרגשות ולהתנהגויות של הדמויות בספר מבלי לעגל פינות או לרחם על הקורא. ולמרות זאת גרם לי הספר לרצות לחבק, ולנחם, גם אם לא תמיד להסכים עם ההחלטות הפגומות שלקחו הדמויות במהלך התבגרותם.
הספר עצוב, כואב, מטלטל ולא מעניק נחמה, ועם זאת מומלץ בחום.

ספר ניתן לקריאה באמצעות אתר עברית.


לא אימא שלי, מאת: תומס ה' אוגדן
The hands of gravity and chance / Thomas H. Ogdan
מאנגלית: יואב כ"ץ
הוצאת: עם עובד
שנת הוצאה: 2018
מס' עמודים: 318

אלימיאו – יהונתן גפן



בכפר אחד חי לו בבדידות אדם בשם אליהו. למרות שניסה להתחבר לאנשים ולהציע מפרי גינתו, בסופו של דבר כולם הלכו והוא נשאר לו לבדו.
יום אחד מגיע לחצרו חתול ג'ינגי. לאחר שהאכיל אותו החלו להגיע חתולים רבים נוספים, ואפילו חתול גדול הנראה כמו מנהיג החבורה. אליהו מעניק לחתולים שמות, נקשר אליהם, והם לאט לאט ממלאים ומעשירים את ימיו וביתו ומפיגים את בדידותו.
החתולים גורמים לאליהו להשתנות, פיזית וגם נפשית. איך פיזית? אתם מוזמנים לקרוא ולגלות.

הספר קסם לי ורציתי להכירו לנכדי. אמנם הספר לא כל כך התאים לגילו (2.5 שנים) ונראה לי שהוא יתאים יותר לבני 3 ומעלה, אבל אהבתו לחתולים גרמה לו להיות מרותק לספר. והאיורים המקסימים והמרהיבים מלאי ההומור שבו את לב שנינו ותרמו להתלהבותנו מהספר.
נראה לי שהספר ידבר הן למבוגרים המקריאים והם לילדים המקשיבים. אבל לכל שכבת גיל הוא ידבר בצורה אחרת. אל המבוגרים ידברו הבדידות והעצב של הזקנה ואילו אל הילדים תדבר האהבה לחתולים.

מומלץ.

אלימיאו, מאת: יהונתן גפן
מאייר: אילנה זפרן
שנת הוצאה: 2018
מס' עמודים: 56


יום חמישי, 14 ביוני 2018

מותו של אהרון אלקלעי – עידית אלנתן



'מותו של אהרון אלקלעי' מתחיל כשמו של הספר, במותו של אהרון אלקלעי.
ספר זה עוקב אחר קורותיה של משפחה בולגרית יפואית, שבה דמות האב היא דומיננטית והשפיעה רבות בן אם לטובה ובעיקר לרעה על חיי ילדיה.
הספר מסופר במספר קולות, קולותיהם של כל אחד משלושת ילדיו ומתאר את יחסיהם עם האב והשפעתו על מהלך חייהם.
דניאלה, הבת האמצעית, בחורה יצרית, סוערת ולא מחשבנת לאיש. אביה נהג בה ביד קשה ואהבה רבה לא הייתה שם. כחלק מניסיון למרוד היא נישאת לבחור ערבי המעריץ אותה אבל גם שם חייה וחיי ילדיה לא פשוטים ואביה מנתק את הקשר איתה.
עופר, הבן הבכור, היה גם הוא אכזבה לאביו. הוא עצלן ולא יוצלח. הוא בורח מאביו המלא ביקורת כלפיו, להודו ושם נופל לסמים ומאבד שפיות. לאחר שהוא מוחזר לארץ הוא עובר לחיות עם אישה מבוגרת ממנו ומתחיל ל"התחזק".
סנהדרין, הבת הקטנה, המוצלחת, בבת עיניו של אביה, "זוכה" בכל אהבתו והערצתו של אביה ובה כל תקוותיו. היא שירתה בצבא, למדה באוניברסיטה ומפרסמת טור קבוע בעיתון פופולרי בשיתוף ובעזרתו של אביה.
שלושת ילדיו שונים ומנותקים אחד מהשני. אבל דמותו של האב דומיננטית בחיי כל אחד מילדיו. מותו משחרר אותם מכבליו ומשפיעה על כל אחד מהם בדרך אחרת.
על הרקע של יפו, העיר המכילה עירוב, יהודים ערבים, עניים ומתעשרים, מובאים כאן סיפורי חיים, לא קלים וללא הנחות, של מספר אנשים. הסיפורים לא קלים ועדיין הספר הוא מסוג הספרים הזה שאני לא רוצה שייגמר, הכתיבה נהדרת מלאת הומור, מושכת ומעניינת, השפה והמשחקים בה, הסיפור... הכול תענוג גדול.
אבל כל דבר טוב סופו להיגמר. מקווה שהסופרת לא תיעלם לה לזמן רב כמו הזמן שלקח לה מאז שספרה הקודם יצא לאור (ב-2011), ונשמע ממנה במהרה.

מותו של אהרון אלקלעי, מאת: עידית אלנתן
הוצאת: זמורה-ביתן
שנת הוצאה: 2018
מס' עמודים: 272


יום שני, 11 ביוני 2018

הצגה – “הפרקליט” – תיאטרון החאן


Ha Praklit-1
צילום: ז'ראר אלון
'הפרקליט' שואב השראה מסיפור קצר של קפקא, “הפרקליט החדש”.
באחד מהלילות, מגיעה דמות מסתורית לפונדק. הוא מציג את עצמו בשם בּוּקֶפַאלוּס, ושהוא פרקליט במשרד המשפטים המחפש מקום ללון בו. לאחר היסוסים מסכימה בעלת הפונדק לארחו. כשאחד מאורחי המלון, היסטוריון בעברו, שומע את שם האורח החדש הוא מציין כי בוקפאלוס הוא שמו של סוס הפרא המיתולוגי של אלכסנדר מוקדון. אז מיהו בעצם בוקפאלוס? סוס? איש חוק?
Ha Praklit-2צילום: ז'ראר אלון
בואו של בוקפאלוס לפונדק, ומנהגיו השונים משפיעים בדרך זו או אחרת על החיים והמתארחים בפונדק. בן עם לרעה או לטובה. מסוס פרא רצחני הוא נהפך לדמות שומרת חוק ונצמדת אליו.
מלחמה שפורצת, הופכת את עולמם של כולם ומאלצת את האנשים לבחור בן חוק לצדק.
Ha Praklit-3 צילום: ז'ראר אלון
ההצגה מעלה בצופה שאלות רבות שלא על כולם היא מביאה פתרונות. היכן עובר הקו בן חוק לצדק? מתי ואם בכלל מותר או אפשר "לכופף" את החוק? ואיפה הצדק והאנושיות בכל העניין?
התפאורה מרהיבה ומדכאת בו זמנית ותורמת רבות לאווירת ההצגה.
המחזה ייחודי וגאוני.
השחקנים נהדרים ומרשימים במשחקם. אציין את דודו בן זאב, המשחק את בוקפאלוס. הוא מנצל לטובה את ממדיו הפיזיים של גובה ונוכחות ומוסיף אליה ביטויי כוח, אצילות ומסתוריות והסך הכול הופך לדמות מרשימה ומרהיבה.
איתי שור, המשחק מספר דמויות אבל, בעיני, בלט באחד מהם, בתפקידו כטבח, החייל הפשוט שצריך למלא את בטנם של החיילים ומצד שני לנהוג בצורה אנושית. עם כל הטרגיות שבעניין עדיין מוצא לו את הדרך להכניס קצת בת צחוק.
ועוד דמות מיוחדת המשוחקת על ידי כרמית מסילתי קפלן, בעלת הפונדק. אישה קשת יום, הנלחמת לשרוד, אשר עוצמותיה מתגלות לאט לאט.
 Ha Praklit-4צילום: ז'ראר אלון
הצגה מרהיבה, מיוחדת ומרשימה התווספה לה לרפרטואר העשיר והמיוחד של תיאטרון החאן שלא מפסיק להפתיע בגיוון הצגותיו. מקומדיה לדרמה, מקלאסיקות ועד עתידני. תענוג.

תודה לתיאטרון החאן על החוויה וההנאה הרבה בצפייה בהצגה.


תקציר ההצגה מתוך אתר תיאטרון החאן:
באישון לילה מגלים דיירי פונדק “האביר החצוי” שסוס-עורך-דין מגיע להשתכן בפונדק. הדיירים חושדים בזר המסתורי, והוא מעורר בהם סקרנות ופחדים ישנים. למרות התנגדויות וחשדות בנוגע לזהותו ה”סוסית”, לוקח על עצמו בּוּקֶפַאלוּס להגן על מערכת החוק והמשפט האנושית.
מלחמה שפורצת לפתע, טורפת את הקלפים ומאלצת אותו לבחור בין החוק לבין הצדק.
זהו מחזה על הדרמה בין האנושי לפראי, בין התועלת האישית לבין החוק ובין הפרט לכלל – זהו מחזה על האדם.
המחזה שואב השראה מסיפור קצר של קפקא, “הפרקליט החדש”.


משתתפים:  אריה צ’רנר, נטלי אליעזרוב , דודו בן זאב, כרמית מסילתי קפלן , יוסי עיני יובל אורון, שמעון מימרן, איתי שור והילדים אמיתי זיו/ גלעד לדרמן.
מחזה ובימוי: דניאל כהן לוי
תפאורה: שני טור
תלבושות: אולה שבצוב
תאורה: רוני כהן
מוסיקה: אורי פרוסט
תנועה: טולה דמארי
ליווי דרמטורגי: יגאל זקס
קרדיט צילום: ז'ראר אלון
Ha Praklit-5צילום: ז'ראר אלון

פעמיים - מיץ' אלבום

  "פעמיים" הוא רומן בדיוני על אדם בעל תכונה מיוחדת המאפשרת לו לקבל הזדמנות שנייה לכל דבר שקורה לו.   אלפי לוגן מגלה במקרה, ער...