כשהקיסר היה אלוהי - ג'ולי אוטוסקה

'כשהקיסר היה אלוהי' הוא סיפור משפחתה של הסופרת ג'ולי אוטוסקה, המביא את סיפורה של משפחה יפנית-אמריקאית מזוויות שונות (האם, הילדים ואב המשפחה) לאורך תקופה של מספר שנים. תקופה שתחילתה בתקופת מלחמת העולם השנייה ב-1942. משפחה יפנית שחיה בארצות הברית כבר שנים רבות ורואה את עצמה אמריקאית לכל דבר. ופתאום, מיד אחרי ההפצצה על פרל-הרבור, מגלה שהיא יחד עם אלפי יפנים אחרים שהם נחשבים לאויבים ומסוכנים. מנקודה זו חייהם משתנים ומתהפכים עליהם לתמיד. אב המשפחה נלקח לחקירה באישון הלילה כשכל אשר עליו זה חלוק ונעלי בית. שאר המשפחה מקבלת הוראה לארוז חפצים חיוניים והם נלקחים למחנה מרוחק.

החיים במחנה במשך שנים (מעל לשלוש שנים) אינם קלים. עם סיום המלחמה, והשיבה הביתה החיים קשים שבעתיים. הם מגלים שאף אחד לא חיכה להם בזרועות פתוחות וגעגועים אלא להיפך ממשיכים להתייחס אליהם בשנאה וחשדנות.

הספר, דק בעוביו ועדין בתאוריו אבל יחד עם זאת לא קל לקריאה. הלב עצוב וכואב, איך אנשים מוסתים כל כך בקלות וגורמים לעוולות לאחרים על לא עוול בכפם, שכל פשעם היה שהם שייכים לדת או לאום מסוים. נשמע מוכר?

מומלץ.

כשהקיסר היה אלוהי, מאת: ג'ולי אוטוסקה

When the Emperor was Divine – Julie Otsuka

תרגמה מאנגלית: רחל פן

הוצאה: פן ומשכל

שנת הוצאה: 2015

מס' עמודים: 128

הפרדס – לארי טרמבלה

'הפרדס' מביא את סיפורם של 2 אחים תאומים בני 9, אמד ועזיז, הגרים בשכנות לסבם וסבתם שהקימו והצמיחו פרדס פורח בלב במדבר. גן עדן בזעיר אנפין בלב הגיהנום והשממה (מקום הארוע ותקופת ההתרחשות, לא ניתנים בסיפור אבל הקורא לא ייתקשה להשלים החסר ולבנות תפאורה, מקום בעולם או מדינה לסיפור).

ביום בהיר אחד, נהרגים הסב והסבתא כתוצאה מפצצה שנפלה על ביתם. אחרי ה"ארוע" הזה שום דבר לא נשאר כשהיה וחייהם של כולם משתנים.

אדם חשוב בקהילה מגיע לפתח ביתם, ומאלץ את ההורים לנקום את דמם הסב והסבתא, ולשם כך ההורים אמורים לבחור בן ילדיהם מי מהם יחגור חגורת נפץ, יהפוך למרטיר וינקום את דמם. ההורים נהפכים לכלי משחק בידי המנהיגים והילדים בידי ההורים. במי יבחרו ההורים? בילד החולה או הבריא? האם בכלל אפשר לבחור? ומצד שני הילדים התמימים שכל מה שהם אמורים להיות תמימים ולשחק במשחקיהם מחוץ ל"משחקי" המבוגרים, נאלצים להיגרר לתוך המלחמה, לאבד את תמימותם ולהשאב ככלי משחק לידיהם של ההורים והעולם האכזרי סביבם.

הפרדס מספר על הבחירות הקשות שאנשים צריכים לעשות, על הקונפליקטים בדרך להחלטה. על החינוך לשנאה מגיל צעיר ועל אובדן התמימות.

שוב מצליחה ההוצאה תמיר – סנדיק להפתיע עם הבחירות המיוחדות והמעולות שלה. הפרדס הוא ספר קטן פיזית אבל גדול, עוצמתי, מרתק ומזעזע. החל מהשורה הראשונה ועד המילה האחרונה נשאבתי מרותקת וחסרת אוויר. ספר שממשיך להתגלגל בראש הרבה אחרי שהופכים את הדף האחרון.

לארי טרמבלה הינו סופר קנדי ידוע שזהו הספר הראשון שלו אשר מתורגם לעברית. מקווה שזו רק התחלה וספרים נוספים שלו יתורגמו לעברית.

עשו לעצמכם טובה ואל תחמיצו את הספר. חייב קריאה!!!

לארי טרמבלה מספר על ספרו "הפרדס"

https://www.youtube.com/watch?v=JtHPpqwwSi8

הפרדס, מאת: לארי טרמבלה

L’ORANGERAIE – LARRY TREMBLAY

תרגמה מצרפתית: רוני אפרת

הוצאה: תמיר // סנדיק

שנת הוצאה: 2016

מס' עמודים: 168

הצגת יחיד - "אני בת-אל" – קפה תיאטרון – תיאטרון הקאמרי

צילום: מאשה מחלינובסקי

ההצגה "אני בת-אל" מציגה את סיפור חייה של השחקנית הקטנטנה בת-אל פאפורה.

כמה קטנטנה כך היא גדולה. אישה חזקה, כריזמטית, כשרונית, מפולפלת, חיננית ומקסימה. אחת שלא תיתן לחיים לנצח אותה אלא היא תנצח ותכופף אותם ותיקח אותם לאן שטוב ומתאים לה.

בתחילת ההצגה קיבלו את פנינו עם סוכריית שוקולד על כל כסא. רעיון מקסים, אבל למה? להמתיק לנו את ההצגה? בעיני הממתק של ההצגה הייתה בת-אל.

בת-אל, אשה קטנטנה (גובה 120 ס"מ) בעולם מורכב של סטיגמות ודחיית השונה. אישה שלא נותנת לשונות שלה להכתיב את חייה אלא היא מכתיבה אותם בעצמה. בהצגה היא חושפת בפני הקהל, את חייה ואת ליבה, באמצעות שירים, קטעי ריקוד ומונולוגים והכל בהומור ובהרבה שמחת חיים. החל מלידתה, בה אמה התבשרה אחרי לידה קשה וארוכה שנולדה לה ילדה מפגרת, נכה וסביר להניח שגם לא תשרוד ושהיא "מוזמנת" לנטוש אותה באחד מבתי היתומים הרבים שקיימים במדינה, נטישת האב הביולוגי אותו לא הכירה, העליה לארץ וההשתקעות בקריות, הדחיפה של האם לחיים ללא רחמים עצמיים, הילדות, החברות, ההתבגרות, התלתלים (לדבריה, בתקופה בה לא היו תכשירים נורמלים לתלתלים), הצבא (גלי צהל וגלגלצ) וקריירת המשחק.

צילום: אבישג סהר ישוב

את האהבה למשחק גילתה בת-אל כבר בילדותה. ומאז היא מגשימה את חלומה להיות שחקנית ולא משנה באיזה דרך, כי שום דבר לא יעמוד בפני הרצון. את דרכה במשחק החלה בגיל 11 כשחקנית במחזמר "אוליבר טוויסט" בתאטרון הבימה. אחרי הצבא התקבלה לסטודיו למשחק “ניסן נתיב” ומאז היא מגשימה את חלומה (סרט של אבי נשר "פעם הייתי", המופע הזה אותו היא יצרה ואיתו כבר הופיעה 150 פעם, תיאטרון גשר "הדיבוק", הקאמרי "אופרה בגרוש", סדרות בטלוויזיה “הפיג’מות” ו”גאליס") כל מה שנשאר זה לחזק את ידיה, לחבק חזק חזק ולהעריץ אותה על האופטימיות הגדולה שלה ולקוות להמשיך לראות אותה מופיעה.

ואם לא הייתי ברורה, אל תפספסו.

 מתוך הסרט "פעם הייתי"

“בחיינו יש מרדף

האם אני יפה מספיק? רזה מספיק? מוצלח מספיק?

השוואה מתמדת לאייקונים פופולאריים ולמסרים קונבנציונאליים

על דימוי אישיותי וגופני אידאלי.

אנחנו הרי לעולם לא נהיה משהו מלבד עצמנו,

לכן מה שנותר לנו הוא להיות אנחנו במיטבנו.

לאמץ את ה”דפקט” שיש בכל אחד מאיתנו ולהפוך אותו ל”אפקט”.

אני אישה שונה בחברה נורמטיבית כביכול,

שבמקום להתחבא בוחרת לשים את עצמה במרכז הבמה, באור הזרקורים ולככב.”

בת-אל פאפורה.

תודה לתיאטרון הקאמרי, ולמועדון הצופות של סלונה.

"אני בת-אל" מאת קפה תיאטרון – הקאמרי

יוצרת: בת-אל פאפורה
מוסיקה: גל לב ואלון זיגי לוי
כוראוגרפיה: עמית רייס
מעצבת תלבושות: מלי אביב
עיצוב תאורה: איתמר חורי

צילום: אבישג סהר ישוב

אישוליים – אלי שמואלי

"אישוליים" מספר את סיפורו של יהושוע, גבר רווק, בתול בן 25, בודד, המתגורר לבדו במחסן מוזנח בעיבורי ירושלים. המכנה את עצמו אישוליים. את ימיו הוא מעביר בעבודות זמניות בהן אינו מסוגל להתמיד לפרק זמן ארוך. הסיפוג מפגיש את יהושוע עם הקורא כשהוא עובד במשמרת לילה בדואר ישראל כקלדן מיקודים. את ימיו הוא מעביר כשאינו ישן (או מאונן) בנסיעות באוטובוסים, ביקורים בפאבים, במלחמה יומיומית בבדידות. בנסיונות התקרבות לאנשים על מנת לפוגג את הבדידות אתה הוא חש הן פיזית והן נפשית. נסיונות בהם הוא נכשל פעם אחר פעם.

השאלה שעולה במהלך הקריאה, כיצד הגיע למצבו הנוכחי. נראה לי שהתשובה ניתנת בין השורות ומקורה בילדותו. באימו, אישה דכאונית ובודדה שככזאת כנראה "סללה" את הדרך מילדותו האומללה למצבו הנוכחי בו הוא נמצא במעגל קסמים שמושך אותו כלפי מטה ולא בטוח שממנו יוכל להיחלץ לבד.

הסופר, אלי שמואלי, גדל בירושלים ובמהלך השנים עבד לפרנסתו בעבודות דחק מזדמנות, אליהן נשלח על-ידי חברות כוח-אדם. הרומן "אישוליים" מבוסס על חוויותיו מהתקופה בה עבד כקלדן מיקודים במרכז המיון של דואר ישראל, בירושלים של שנות התשעים.

אישוליים הוא ספרו הראשון וככזה נראה ומקווה שעוד נשמע ממנו, ואני מחכה.

מומלץ.

הספר ניקרא באדיבות הקבוצה פורום ספרים וספרות ובאדיבות הוצאת פרדס

אישוליים, מאת: אלי שמואלי

הוצאה: פרדס הוצאה לאור

שנת הוצאה: 2015

מס' עמודים: 286

הצגה - "הדיירת" - תיאטרון הספרייה

"הדיירת"

חורף, ברקים, רעמים, גשם, מושבה ותיקה בצפון, ודיווחים של גלי צה"ל על חיפושים נרחבים אחרי נערה נעדרת ומשפחתה המודאגת. כל אלו הם הרקע להצגה "הדיירת", דרמה מרגשת, סוחפת ומפתיעה.

מונה (חרמונה – "כך קראו פעם לבנות, היום אלו שמות של פרות..." – ציטוט מהזיכרון), גרושה, כבת 60, בת למשפחת ריבקין מראשוני המתיישבים, ומסתגרת בביתה. בתה, נוגה, שוהה בחו"ל ומנהלת עם אמה שיחות טלפוניות יומיומיות.

השכנה, דורין, אישתו השנייה של הבעל לשעבר, בחורה בהריון מתקדם אשר דואגת למחסורה, עורכת עבורה קניות ומארחת לה לחברה.

אל הבית מגיעה בערב גשום, בעקבות מודעה בעיתון, בחורה צעירה בשם דניאל המציעה להתגורר בביתה של מונה תמורת עזרה בבית.

את הדמויות עוטפות סודות. כל דמות והסוד שלה. לאט לאט הנשים, מונה ודניאל, מתיידדות ונקשרות אחת לשנייה, הסודות והכאב נחשפים להם לאיטם וכל אחת מתבצרת בכאבה תוך נסיון לתת אוזן קשבת ותמיכה לחברתה.

גדי ענבר, מחבר ההצגה, שאחראי לכמה מחזות ישראלים בארץ, בניהם אח יקר, הצגה שרצה בימים אלו בתיאטרון הקאמרי, מביא בדרמה הכל כך ישראלית והמרגשת הזו, סיפור בהשראת אירוע אמיתי שאירע בשעתו במושבה בצפון.

את ההצגה הובילו שלוש שחקניות נהדרות:

עידית טפרסון, שחקנית ותיקה, מקצועית, משובחת ועוצמתית, המצליחה להפתיע ולרגש. חזרה בהצגה זו לשחק בתיאטרון הספרייה, בו עשתה את צעדיה המקצועיים הראשונים.

לירון כרמיאל (דניאל), ומורן בן אריה (דורין), בוגרות בית צבי, מפתיעות בכישרונן, מקצועיות ואפילו גרמו לי להזיל דמעה.

כל אלו הם מתכון מוצלח להצגה מעולה ומשובחת. ואכן כך. דרמה משובחת, מותחת, סוחפת ומרגשת.
אל תפספסו.

תודה לתיאטרון הספרייה, ולמועדון הצופות של סלונה.

"הדיירת" מאת תיאטרון הספרייה

שחקנים: עידית טפרסון, מורן בן אריה, נוי הלפרין / לירון כרמיאל

מאת: גדי ענבר

בימוי: אתי רזניק

עיצוב תפאורה ותלבושות: דפנה פרץ

עיצוב תאורה : אורי רובנשטיין

מוסיקה: אפי שושני

הדרכת טקסט: אסי אשד