הדי לאמאר, נולדה באוסטריה כהדוויג אווה מריה קייזלר למשפחה יהודית וגדלה בווינה באחת מהשכונות היהודיות. בגיל 19, בהיותה שחקנית תיאטרון שאפתנית ומצליחה, היא פוגשת בפריץ מנדל, אחד מהאנשים העשירים באוסטריה שאת עושרו הרוויח במכירת נשק בתקופה שקדמה למלחמת העולם השנייה. משפחתה המפחדת מרדיפות אנטישמיות מעודדת אותה להתחתן עם פריץ לשם להגנה. כאשתו של אחד מהאנשים החזקים היא נוכחת במסיבות וארוחות ערב רבות וכן במפגשים חשאיים בין ראשי מדינות חזקים. היא נחפש אז למידע סודי ומבינה הרבה יותר ממה שהאמינו שהיא מבינה.
בעלה מתגלה כאיש אכזר ואלים, והדי מצליחה ב-1937לברוח ממנו ובעזרתו של לואי ב. מאייר, ראש אולפני MGM להגיע להוליווד. שם היא נהפכת לשחקנית מצליחה, ויחד עם זאת את שעות הפנאי שלה היא מקדישה לתחביב לא שיגרתי. היא מנצלת את הידע שצברה בנושא טכנולוגיית הנשק באותם מפגשים שלפני המלחמה, וממציאה פטנט יחד עם המלחין ג'ורג' אנתייל, למעקב אחרי טורפדו מונחה רדיו, שהתדרים שלו מתחלפים כל הזמן, ובכך מאפשרים את הצפנת התקשורת הזאת ומונעים מהאויב ליירט אותה. אבל הצבא האמריקאי מתייחס אליה בזלזול מופגן, בשל היותה אישה ושחקנית ומסרב להשתמש בהמצאתה שלה. המצאה שברבות הימים תהיה הבסיס למערכת תקשורת חשאית שעליה מבוססות כיום טכנולוגיות מרכזיות כמו ויי־פיי, ומי יודע איך המלחמה הייתה מסתיימת אם היו משתמשים בהמצאתה.
בעיני הספר הוא דל במידע וקופץ ללא התעמקות מתקופה לתקופה. ניתן מקום רב לתלבושות ולתכשיטים וכן לשמות חלק מהסרטים בהם הופיעה, אבל למעט אותה המצאה יחידה שהמוזכרת בספר אין תאור של המצאות נוספות וסיפורה נקטע ב-1942 ללא תיאור שארית חייה. וחבל. אולי היריעה קצרה מלהכיל.
אבל כן למדתי להכיר חלק מסיפור חייה של הדי לאמאר, סיפור של אישה יוצאת דופן שלא הוכרה מספיק תרומתה למדע וזאת רק בשל היותה אישה. ואולי זו הסיבה העיקרית לחשיבתו של הספר.
הקריאה לשיקולכם.
האישה היחידה בחדר, מאת: מארי בנדיקט
The Only Woman in the Room/Marie Benedict
מאנגלית: שרית פרקול
הוצאת: קוראים הוצאת ספרים
שנת הוצאה: 2019
מס' עמודים: 252
