'מותו של אהרון אלקלעי' מתחיל כשמו של הספר, במותו של אהרון אלקלעי.
ספר זה עוקב אחר קורותיה של משפחה בולגרית יפואית, שבה דמות האב היא דומיננטית והשפיעה רבות בן אם לטובה ובעיקר לרעה על חיי ילדיה.
הספר מסופר במספר קולות, קולותיהם של כל אחד משלושת ילדיו ומתאר את יחסיהם עם האב והשפעתו על מהלך חייהם.
דניאלה, הבת האמצעית, בחורה יצרית, סוערת ולא מחשבנת לאיש. אביה נהג בה ביד קשה ואהבה רבה לא הייתה שם. כחלק מניסיון למרוד היא נישאת לבחור ערבי המעריץ אותה אבל גם שם חייה וחיי ילדיה לא פשוטים ואביה מנתק את הקשר איתה.
עופר, הבן הבכור, היה גם הוא אכזבה לאביו. הוא עצלן ולא יוצלח. הוא בורח מאביו המלא ביקורת כלפיו, להודו ושם נופל לסמים ומאבד שפיות. לאחר שהוא מוחזר לארץ הוא עובר לחיות עם אישה מבוגרת ממנו ומתחיל ל"התחזק".
סנהדרין, הבת הקטנה, המוצלחת, בבת עיניו של אביה, "זוכה" בכל אהבתו והערצתו של אביה ובה כל תקוותיו. היא שירתה בצבא, למדה באוניברסיטה ומפרסמת טור קבוע בעיתון פופולרי בשיתוף ובעזרתו של אביה.
שלושת ילדיו שונים ומנותקים אחד מהשני. אבל דמותו של האב דומיננטית בחיי כל אחד מילדיו. מותו משחרר אותם מכבליו ומשפיעה על כל אחד מהם בדרך אחרת.
על הרקע של יפו, העיר המכילה עירוב, יהודים ערבים, עניים ומתעשרים, מובאים כאן סיפורי חיים, לא קלים וללא הנחות, של מספר אנשים. הסיפורים לא קלים ועדיין הספר הוא מסוג הספרים הזה שאני לא רוצה שייגמר, הכתיבה נהדרת מלאת הומור, מושכת ומעניינת, השפה והמשחקים בה, הסיפור... הכול תענוג גדול.
אבל כל דבר טוב סופו להיגמר. מקווה שהסופרת לא תיעלם לה לזמן רב כמו הזמן שלקח לה מאז שספרה הקודם יצא לאור (ב-2011), ונשמע ממנה במהרה.
מותו של אהרון אלקלעי, מאת: עידית אלנתן
הוצאת: זמורה-ביתן
שנת הוצאה: 2018
מס' עמודים: 272
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה