יום שישי, 19 בינואר 2018

הצגה – “מתחזקים” – תיאטרון החאן


מתחזקים2
צילום: יעל אילן
תקציר ההצגה מתוך אתר התיאטרון:
מתחזקים הוא מחזה-יחיד סאטירי, כמעט דוקומנטרי, העוסק בהחזרה בתשובה ובכיוון האלים והחתרני אותו מאמצים פלגים מסוימים ביהדות הלאומנית.
חומרי הגלם להצגה נאספו בסמינרים להחזרה בתשובה, בכתב עת של המחזירים ומתוך שעות רבות וארוכות של האזנה לקלטות-הטפה. לעתים קשה להאמין, אך החומרים, רובם ככולם, אותנטיים לחלוטין.
בהצגה מתחזקים השחקן הוא “המחזיר בתשובה”, כלומר “המחזק”, והקהל הוא הציבור שבא להתחזק.
עד כה לא הצליח המחזה להחזיר בתשובה, או “לחזק”, אפילו אדם אחד. לעומת זאת יש מלעיזים הגורסים שהוא החזיר קומץ אנשים בשאלה, או “החליש” אותם במקום לחזקם. המחזאי מכחיש.
מתחזקים1 צילום: יעל אילן
ב. מיכאל – המחבר של ההצגה, מי שהיה אחראי לטקסטים מבריקים בסדרות ידועות כמו ניקוי ראש, זהו זה וקרובים קרובים הפליא גם הפעם בטקסט חד, שנון ומבריק העוסק בניסיון של להחזיר בתשובה, ולשם כך הכול מותר וכשר.
על הבמה מופיע שחקן יחיד ונהדר, יהויכין פרידלנדר. שחקן אותו אני אישית נהנית לראות במבחר דמויות שונות ומשונות בהצגות שונות בתיאטרון. פרידלנדר מגלם בהצגה זו מטיף אשר מגיע לתיאטרון הטמא, כדי להדגים לקהל הצופים החילוני כמה נלוזות דרכיו ומנסה לגרום לו להתחזק ולמצוא את התשובה. דבריו נשמעים מופרכים וכבדיה מגוחכת לשומע החילוני, אבל המטיף משוכנע בצדקת דבריו וככל שהוא משוכנע ובטוח יותר, מבטו על הקהל מביע רחמים על החילוני שעדיין לא השתכנע.
תוך כדי הניסיון להחזיר בתשובה נעשה שימוש במשחקי מילים כמו "חילוני" – "חולני" – "חול" – "חיל" שזה פחד ומכאן לא רחוק להגיע ליהודי חילוני = יהודי פחדני, וזו רק דוגמא אחת.
דרך אחרת היא השימוש בגימטרייה של מילים, אמנם לא בדקתי את הנכונות של רצפי המילים בגימטרייה אבל הרעיון וההצעות החלופיות ריתקו (למשל באחת מהדוגמאות נאמר: "תיאטרון טמא" שווה בגימטריה ל-726. זהו גם סיכום האותיות של "באה התשובה", 726). דרכים נוספות היו על לשון המשל והנמשל סיפורים מיום יום והשלכות כלפי התנהגות של בורא עולם, וכפי שכבר אמרתי הכל מותר וכשר.
ההצגה מוגדרת כסאטירה, אבל צחוק רב לא נמצא בה, אלא הרבה חומר למחשבה על הלך רוח שקיים סביבנו והצורך לפקוח עיניים.
הצגה ומשחק משובחים, נוקבים ומעוררי מחשבה.

 תודה לתיאטרון החאן.


מאת: ב. מיכאל
משתתפים: יהויכין פרידלנדר
בימוי: מיכאל גורביץ’
עיצוב: רות מילר
מתחזקים3
צילום: יעל אילן

יום חמישי, 28 בדצמבר 2017

אדם צעיר – עיתון לילדות ולילדים - סבא וסבתא - גיליון 54


סבא וסבתא
העיתון הגיע לידי מכמה סיבות. אחת היא סקרנות, מה זה העיתון הזה לילדים? במה הוא עוסק?  והרצון להשוות אותו לעיתונים אחרים שהכרתי אני בילדותי. סיבה נוספת, וכנראה גם העיקרית היא נושא הגיליון.
כשהגיע העיתון לידי, התלהבתי, האמת שחשבתי איך לא חשבו על זה אז, ואיזה רעיון מקסים זה ליצור עיתון צבעוני, נעים לעין ולדפדוף, שופע תמונות ולא עמוס מידי המוקדש כל פעם לנושא אחר ודש בו מכל מיני כיוונים. לאחר קריאה, ולא מתביישת לומר התמוגגות מהעיתון, לכמה רגעים הצטערתי שאני לא ילדה או שילדיי כבר גדולים או שנכדי, נכון להיום, קטן מידי. ובשל כך נמנעת ממני האפשרות ליהנות ממנו עם עוד ילד ונקודת מבטו.
הסיבה הנוספת שכבר הזכרתי שבשלה הגיע העיתון לידי, הוא נושאו. הפעם העיתון עוסק בנושא סבא וסבתא. אני סבתא דיי טרייה (כמעט שנתיים נחשב טרי, נכון?) וכל הנושא סביב זה מלהיב אותי. צדק מי שאמר שעד שלא נעשים סבא/סבתא לא מבינים מה זה. התענוג והאושר גדולים. האהבה היא אחרת לעומת האהבה שיש לי לילדי, ואין מילים בפי לתאר את החום בלב שעובר בי כל בכל פעם שהוא קורא לי "טאטא" (שיבוש שלו לסבתא).
נכון שעניין הסבתאות בדור הזה שונה מהסבתאות בדור שבו אני הייתי ילדה. לסבים/סבתות ישנם חיים שלמים, עמוסים ומלאים מעבר להיותם סבא וסבתא ועניין אותי כיצד העיתון יעסוק בנושא. יצאתי מתרשמת ואפילו למדתי דבר אחד או שניים.
תחילת העיתון פתח באיך זה להיות אצל סבא וסבתא ומאוד אהבתי שם את המשפט: "אצל סבא וסבתא..., זה כמו לחיות בחיים אחרים שדומים לשלכם אבל הם לא. סבא וסבתא מרשים דברים שאבא ואמא לא מרשים, אבל אוסרים על דברים שלאימא ואבא לא ממש אכפת מהם."
העיתון נגע בנושא הסבתאות משלל כיוונים.
סיפור על ילדה שנשארת בהשגחתה של סבתא שאותה היא לא מכירה מאחר והיא גרה במדינה אחרת וגם קיימת בעיית תקשורת כי הסבתא אינה דוברת עברית. הילדה מופתעת לפגוש בסבתא השונה ממה שדמיינה והתקשורת בניהן מצליחה למרות בעיות השפה.
ראיון עם סבתא, על חייה כילדה בעולם שונה מהיום ללא אינטרנט, פלאפונים, טלוויזיה ושאר פינוקים.
סבתאות בעולם בחיות, פילים. מפתיע ומדהים לגלות שהסבתות הן המנהיגות בעדר הפילים.
אגדה אינדיאנית של סבא ונכדו.
חידון שהנכדים עורכים לסבא/סבתא, ומצחיק לגלות שלא על כל השאלות ידעתי לענות.
עץ גנטי המאפשר לילדים לגלות אילו תכונות "ירשו". ומסביר לילדים את עניין של תורשה גופנית לאורך הדורות כמו גומות חן, צבע עיניים.
סיפורי ילדים מה הם אוהבים לעשות אצל סבא וסבתא.
וכמובן, איך אפשר בלי, חידונים ושעשועונים.
סופו של העיתון רמז על הנושא הבא העתיד להיות בעיתון הבא. שלג.
וכמו לשלג ככה גם לעיתון, אחכה לו בשמחה שיגיע ומקווה שיתגלגל לו לידי בחודש הבא.
אבל גם אם לא, וכשנכדי קצת יגדל, אני יודעת איזה מתנה אני מתכוונת לתת לו (וגם לי :-) ).
הוצאת: אדם צעיר
שנת הוצאה: 2017
עורכת: דניאלה אסא
מאיירת הגיליון: שירה קורח

יום שני, 11 בדצמבר 2017

בתו של מלך הביצה - קארן דיון



'בתו של מלך הביצה' הוא מותחן פסיכולוגי עוצר נשימה ששואב את שמו מאגדת ילדים מאת הנס כריסטיאן אנדרסן.
הלנה פלטייה, אשת משפחה בגרה במישיגן, נשואה ומגדלת באושר שתי בנות וכלב, למחייתה רוקחת ומוכרת מחיות וריבות תוצרת בית. לכאורה, אישה החיה חיים פשוטים ורגילים. אבל יום אחד הכול משתנה. אסיר, רוצח 2 סוהרים, נמלט, מעמיד את המשטרה על הרגליים והופך את חייה של הלנה ובעקבותיו את חייהם של משפחתה על פיהם. סודות ששנים ניסתה להסתיר נאלצים להתגלות.
הלנה נולדה לנערה קורבן לחטיפה ולחוטף שלה. הוא נולדה וגדלה בבקתה מבודדת באזור ביצות מישיגן כשכל עולמה זה הוריה והיא מנותקת משאר העולם עד גיל 12. הם חיו ושרדו בתנאי שטח פרימיטיביים ללא חשמל ומים זורמים ועד שלא עזבה את הבקתה היא לא הייתה מודעת שהם חיים בתנאי שבי ושהעולם יכול להיות אחרת. את ימי ילדותה התמימים עד היום בו נאלצה להתבגר בפתאומיות ולהיות מודעת למצבה היא מעבירה בהערצה עיוורת לאביה. אב שהוא פסיכופט, נרקיסיסט, אלים אבל בדרכיו המעוותות היו בו רגשות אבהיים ומגינים שלימדו אותה לשרוד בטבע.
עתה, 15 שנה אחרי שנותק הקשר בן הלנה לאביה (ש"זכה" לכינוי מלך הביצה), יודעת הלנה שאביה בדרכו אליה ולכן כאחת שמכירה את דרכיו היא מנסה להקדים אותו ולהגן על משפחתה מפניו.
הספר נע לאורך הזמן, העבר הרחוק של הילדות, העבר הקרוב יותר אחרי השבי והניתוק מהאב, וההווה. המעבר בן הזמנים משלב בתוכו סיפור אגדה לא כל כך ידוע של הנס כריסטיאן אנדרסן ששמו כשם בספר (בתו של מלך הביצה שנכתב ב 1858) המשתלב בתוכנו בסיפור הספר.

הספר מצדיק את אשר נאמר עליו. הוא מרתק ועוצר נשימה מהרגע הראשון שמתחילים לקרוא ועד השורה האחרונה.

בתו של מלך הביצה, מאת: קארן דיון
The Marsh King's Daughter/Karen Dionne
מאנגלית: קטיה בנוביץ'
שנת הוצאה: 2017 
מס' עמודים: 275

יום שני, 4 בדצמבר 2017

הצגה – “חלום ליל קיץ” – תיאטרון החאן


חתונה_חלום_ליל_קיץ_יעל_אילן
תקציר ההצגה מתוך אתר התיאטרון:
בליל קיץ אחד, נמלטים ארבעה צעירים הלכודים במרובע אהבים מן העיר אל היער הקסום. שם, בממלכת החלומות הלילית, בין פיות ושדונים – נתיניהם של מלך היער ומלכתו, בין קבוצת שחקנים חובבים העורכים חזרות להצגה מגוחכת, בין חמור מאוהב לאב מודאג, הם לומדים דבר או שניים על אהבתם ועל עצמם.
 חלום ליל קיץ ארז וכרמית_682x1024
תיאטרון החאן מעלה בעיבוד מודרני, פרוע וחופשי את מחזהו של שייקספיר "חלום ליל קיץ", עיבוד אשר מלהטט בן השפה השייקספירית הגבוהה לבין מילים עכשוויות. עיבוד מלא באפקטים של הצגה בתוך הצגה שהגלישה בניהם חלקה, עודף של תלבושות מסוגננות ומחסורן, די-ג'יי ברקע המנגן מוזיקה מקפיצה ומלהיבה פרי הלחנתו של דניאל סולומון, צלם חתונה, סרטי חתונה, דמויות שעולות ויורדות מהבמה מתרוצצות בתוך הקהל, הורמונים משתוללים, מין, אלימות, ויצרים.
עם כל המודרניות שבהצגה עדיין המחזה מצליח לגעת בנקודות עתיקות יומין שהיו רלוונטיות במאה ה-16 וגם רלוונטיות היום והם הצורך לאהוב ולהיות נאהב וגם פערי המעמדות.
בין פרץ צחוק עד דמעות אחד לשני, בן אמת לבדיון, בן גרוטסקי למציאות, הקהל יכול בעיקר להתרווח להנאתו, לזרום, לצחוק, ליהנות ולתהות האם זה חלום? ולקוות רק שלא להתעורר.

תודה לתיאטרון החאן על החלום ועל ההנאה המרובה.

מאת: ויליאם שייקספיר
עברית: דורי פרנס
בימוי: שיר גולדברג
עריכת טקסט: שחר פנקס
תפאורה: אדם קלר
תלבושות: נטשה טוכמן-פוליאק
מוסיקה: דניאל סלומון
תאורה: רוני כהן
כוריאוגרפיה: אריאל וולף
וידיאו ארט: אמיר טל
שפה ודיבור: אסי אשד
משתתפים: ארז שפריר, נטלי אליעזרוב, אריאל וולף, יהויכין פרידלנדר, יואב היימן, גיא גורביץ', דניאל גל, איתי שור, כרמית מסילתי-קפלן, יוסי עיני, נילי רוגל, ניר רון, ליאור בלאוס
קרדיט צילום: יעל אילן
 חלום ליל קיץ
תמונת ההצגה

יום שני, 20 בנובמבר 2017

הצגה - "נפוליון חי או מת" – תיאטרון החאן


294A6904_נפוליאון_חי_מת _יעל_אילן_1024x682
תקציר ההצגה מתוך אתר התיאטרון:
הקיסר נפוליון בונאפארטה, נמלט מעולם המתים אל המאה ה-19. הוא מבקש לשוב לחיים ולתקן את הטעות הגדולה שלו: הפלישה לרוסיה. בעקבותיו דולקים  כל  שדי עולם התוהו ובראשם – סאמדי ולילית –  מלכי השאול. במאמציהם לעצור את הנפטר המתפרע הם מפזרים בכל אירופה נפוליונים נוספים, מזויפים, בתקווה שהמת יתבלבל, יתעייף, יוותר וישוב עימם לעולם המתים. גם בריגלה –  רוצח שכיר, הנשכר על ידי המאפיה הנאפוליטנית לרצוח את הקיסר, מתרוצץ לו בין עשרות הדמויות המאכלסות את  אירופה בין השנים 1814-1806.
294A7135_נפוליאון_חי_מת _יעל_אילן_1024x682
תיאטרון החאן מעלה עיבוד מקורי, עם דגש למוזיקלי, את מחזהו של ניסים אלוני "נפוליון חי או מת". כאשר הזמרת-יוצרת, קרן פלס, חיברה את רוב הפזמונים להצגה, לצד הלחנים הקלאסיים של גארי ברתיני שהיו בהצגה במקור, כל אלו הם שילוב מבטיח ומנצח.
אמנם לא היה מזיק לאלו שמגיעים להצגה להגיע עם מעט ידע מוקדם על תקופת שלטונו של נפוליון, אבל גם בלעדיו ההנאה לא נפגמת. אין רגע דל על הבמה, התפאורה המרהיבה, משחקי התאורה שמעניקים לעיתים הרגשה של דיכאון ולעיתים מראה של פנטזיה, התלבושות המרהיבות, המוזיקה, מספר עלילות רקע שמשתלבות אחד בשני תוך מעברי הזמנים בעלילה, המשחק המרשים של השחקנים תוך כדי תיזוז של רובם בן דמויות שונות תוך כדי שירה וריקודים. בעיקר בלטו והרשימו אותי לאורך ההצגה אריה צ'רנר במשחקו את הברון סאמדי והתעלתה על כולם, לדעתי, נילי רוגל, יפה חושנית וסקסית כלילית.
294A7913_נפוליאון_חי_מת _יעל_אילן
כל הכבוד לתיאטרון החאן, על האומץ להביא הצגה כזו מורכבת ולא פשוטה, ולהנגיש אותה עם קהל שברובו מחפש במחזות מוזיקליים את הקל, הפשוט וההנאה המיידית ללא צורך בחשיבה עמוקה ולהכריח אותו לחשוב, להתרכז ולהתעמק במעבר להנאה הרגעית.

תודה לתיאטרון החאן על ערב מופלא, מענג וקסום.

מאת: ניסים אלוני
בימוי: אודי בן משה
תפאורה: ענת מסנר
תלבושות: יהודית אהרון
תאורה: רוני כהן
תנועה: אריאל וולף
במאית משנה: אנה בניאל
משתתפים: אריה צ'רנר, יהויכין פרידלנדר, ניר רון, ארז שפריר, יוסי עיני, אריאל וולף, איתי שור, גיא גורביץ', כרמית מסילתי-קפלן, נילי רוגל, יעל טוקר, נטלי אליעזרוב, נגן - אוהד בן אבי
קרדיט צילום: יעל אילן
294A7357_נפוליאון_חי_מת _יעל_אילן_1024x682

יום ראשון, 12 בנובמבר 2017

כחול, סגול עמוק - הדר מרחב-נאמן



כחול סגול עמוק

'כחול, סגול עמוק' הוא סיפור עדין ורגיש על התמודדות עם כאב ועצב. כל אחד והעצב שלו, כל אחד ודרכי ההתמודדות שלו.
אבי, קרדיולוג ישראלי, עובד לגור באוסטרליה כדי לקדם מחקר במסגרת עבודתו כקרדיולוג. אליו מצטרפות אישתו ההרה עם תאומים ובתם תמר בת החמש-עשרה. הבת תמר כואבת את הניתוק מהארץ, מהחברים מחוסר התקשורת עם הוריה השקועים בעצמה ומחליטה לעשות מעשה. היא נעלמת להוריה. היא קופצת לים ... ונעלמת.
מנקודה זו הסיפור נחלק לשני סיפורים מקבילים המשתרעים על פני חמש עשרה שנה, ומסופר לסרוגין מנקודות המבט של האב ושל תמר.
ההורים מתמודדים כל אחד בצורה אחרת. האם משלימה עם האסון, יולדת תאומים, מוצאת עבודה ותוכן נוסף לחייה. לעומתה האב לא משלים עם האסון. גופה לא נמצאת והוא בטוח שתמר חיה לה אי שם. הוא מזניח את עבודתו והופך את מרכז חייו ועולמו בשיטוטים ובחיפוש סימנים אחריה. התאומים מכניסים מעט אור לחייו אבל הפצע שנפער אינו נסגר.
תמר, ניצלת ונאספת על ידי דייג אשר דואג לה כמו אב, מעניק לה בית ושם חדש 'תמרה'. שם היא משתקמת נפשית, נפתחת וחוזרת לאט לאט לתקשר עם הסביבה, ליצור קשרים, להתבגר ולבנות לעצמה חיים משלה. הוריה כמעט ולא במחשבותיה.
הסיפור נוגע בנימי נפשם של כל אחד מהדמויות במורה עדינה ורגישה. הכאב של כל אחד מהדמויות חודר ללב הקורא וזועק לנחמה, ובבקשה שהקווים המקבילים ייפגשו. האם ייפגשו?


כחול, סגול עמוק, מאת: הדר מרחב-נאמן
שנת הוצאה: 2017

מס' עמודים: 244


יום שישי, 27 באוקטובר 2017

הצגה – “בדמי ימיה” – תיאטרון החאן


294A5806_בדמי_ימיה
תַּצְרֵף – עיבוד תיאטרלי מודרני ליצירת המופת “בדמי ימיה” מאת חתן פרס הנובל ש”י עגנון
"בדמי ימיה מתה אמי. כבת שלושים שנה ושנה הייתה אמי במותה. מעט ורעים היו ימי שני חייה”.
מי לא מכיר או נחשף לכתבים של ש"י עגנון, בן אם כהכנה לבחינות הבגרות או כאוהב ספר, ועדיין למרות מרחק השנים והשפה העברית הישנה עדיין כתביו וסיפורי המופת שלו ממשיכים לרתק.
גם ההצגה "בדמי ימיה" למרות היותה מוגדרת כעיבוד מודרני, השפה בה דיברו בניהם השחקנים היא לא עברית יומיומית אלא קרובה יותר לשפה בה נכתב הסיפור.
 294A5884_בדמי_ימיה
לאה, אמה של תרצה, נפטרה בגיל צעיר. מותה מותיר חלל עמוק בקרב הסובבים אותה ובעיקר אצל בתה, תרצה, בת ה-13. זמן מה לאחר המוות, מגלה תרצה את סיפור האהבה המוחמץ של אמה לעקביה מזל ואת הנישואים המאולצים של הוריה. גילוי זה מטלטל אותה וגורם לה לצאת למסע ולהתחקות אחר חוויותיה של אמה. בניסיונה להתקרב ולהידמות לאמה והן סדרה של טעויות של קרוביה מוצאת את עצמה תרצה בזרועותיו של עקביה ונישאת לו. אבל גם נישואים אלו אינם מביאים לה את האושר המיוחל ותרצה מוצאת את עצמה כמו הוריה בנשואים לא מאושרים.
 294A5903_בדמי_ימיה
במקום קסום (תיאטרון החאן) המלא כולו באווירה מיוחדת המלווה את האנשים המגיעים למקום ובמיוחד להצגה הספציפית הזו, ותורם רבות להנאה ולחוויה המיוחדת והקסומה של נוכחות וצפייה בהצגה.
ההצגה, קטנה ואינטימית, הבמה מינימליסטית ועם זאת עולם ומלואו, השפה העגנונית, השחקנים המוכשרים שבעבודת צוות מתואמת להפליא אשר בניהם בולטת הדמות של תרצה (שחקנית מוכשרת וכובשת לב אשר אני מקווה שעוד נמשיך לשמוע ממנה רבות), סך כל הדברים מביאים לתוצאה קולחת, מעניינת, מענגת ונפלאה.
רוצו לראות!
294A6091_בדמי_ימיה
משתתפים:
אור לומברוזו – תרצה, ביתם של לאה ומינץ
אודליה מורה-מטלון – קילא, סוכנת הבית בבית משפחת מינץ
דודו בן-זאב – מינץ, בן למשפחת סוחרים, אביה של תרצה, אלמן
יואב היימן – עקביה מזל, אהובה לשעבר של האם לאה, מורה בסמינריון למורות
עירית פשטן – מינטשי גוטליב, חברת ילדות של האם לאה
יובל אורון – לנדא, סטודנט המאוהב בתרצה
עברית: ע”פ ש”י עגנון
עיבוד: שחר פנקס
בימוי: שיר גולדברג
תפאורה ותלבושות: רוני וילוז’ני
תאורה: רוני כהן
מוסיקה: שלומי ברטונוב
תנועה: עומר שמר
עיצוב מסיכה: אמירה פנקס וסטודיו מרבה ידיים
שפה ודיבור: דן ענבר
קרדיט צילום: יעל אילן
294A5938_בדמי_ימיה

פעמיים - מיץ' אלבום

  "פעמיים" הוא רומן בדיוני על אדם בעל תכונה מיוחדת המאפשרת לו לקבל הזדמנות שנייה לכל דבר שקורה לו.   אלפי לוגן מגלה במקרה, ער...