מכירים את ההרגשה שסופר שאהבתם את ספריו הקודמים והנה הוא מוציא ספר חדש ואתם חייבים, פשוט חייבים לקרוא? זה מה שהרגשתי כשראיתי/שמעתי שיצא למירה מגן ספר חדש.
ומכירים את ההרגשה, שלא רוצים שהספר ייגמר? אז זו בדיוק הייתה ההרגשה שלי תוך כדי קריאתו של ספר זה. מירה מגן הצליחה לעשות זאת שוב. לרתק אותי. הסיפור המסופר בספר זה, לא קל והספר לא נקרא בקלילות אבל קריאתו הייתה פשוט תענוג צרוף.
נאווה, בחורה בת 39, שהיה לה כל עולם ומלואו, בית חם, בעל אוהב, בן אהוב, עבודה שאהבה, מאבדת אותם בשנייה אחת, בעקבות תאונת דרכים. נאווה מאבדת את הטעם לחיים, עוברת לגור בדיור מוגן – נווה תכלת, ומעבירה את ימיה כקופאית בסופר.
למזלה, ישנם אנשים שאוהבים ודואגים לה אשר מתעקשים שלא לתת לה לשקוע באבלה. והחיים עושים את שלהם. דרכיה נפגשות עם אנשים אחרים, חלקם נושאים "חבילות" לא קלות משלהם (אסיר משוקם, אם מוכה וחד הורית, מחלה, פיגור ועוד), ואיתן הם מתמודדים בדרכים שונות.
למרות העצב הרב שבו, הספר משאיר את הקורא עם הרגשה אופטימית, והרבה תקווה.
אם התלבטתם אם כדאי או שלא לקרוא, ממליצה לכם בחום שלא לפספס את הספר הזה.
“אחותו של הנגר”, מאת מירה מגן
הוצאת: כנרת, זמורה-ביתן,
שנת הוצאה: 2015
מס' עמודים: 319
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה