'על גופתי המתה' הוא ספרה השני של מירב הלפרין והוא גם סוג של ספר המשך לספרה הקודם 'בעלי לא בבית'. זהו לא ספר עם המשך ישיר שכן העלילה בו מתרחשת מספר שנים לאחר שהספר הראשון הסתיים וגם אלו שלא יקראו את הספר הראשון יוכלו ליהנות מספר זה. אבל קריאת הספר הראשון בהחלט תתרום לקורא להבין טוב יותר את ה"ראש" של הדמות הראשית.
מירב הלפרין מביאה בספר זה את סיפורה של משפחה שבנה מגויס בקו הראשון בעת מלחמה ומתארת את הסבל שעוברת המשפחה עם החרדה לחייו של הבן. היא מביאה את הסיפור מנקודת מבטה של אישה, אימא המביאה את מחשבותיה, הרגשותיה ודמיונה עם הרבה חן, הומור, שנינות והרבה ציניות.
זוג הורים (גרושים) יוצא למסע הזוי בתקופת מלחמה המתרחשת בדרום הארץ, שמטרתו לשכנע את הצבא שהאבא חטף התקף לב וכל הספר הוא מעין מסע שמטרתו לשחרר את הילד ולהוצאתו מעזה. מסע כושל ומצחיק מאוד המלווה בשירי הלהקות הצבאיות, אזעקות וריצה למרחבים מוגנים החושף מציאות ישראלית טיפוסית בעת ימי השיגעון של ימי מלחמה, הציבור המבולבל ומעל לכל את "היעילות" של הצבא.
במהלך קריאת הספר מצאתי את עצמי מצחקקת לעתים קרובות, ובתור אימא לבן ששירת בצבא, אמנם לא בקרבי, אבל לא יכולתי שלא להזדהות ולהבין את הפחדים והחששות לילד. הספר נגע לליבי, הצחיק אותי וריגש.
ממליצה בחום על הספר ומחכה לקרוא עוד בעתיד מעלילותיה של גיבורת הספר הנוכחי והקודם, ילדיה, הגרוש ואימה האגואיסטית.
על גופתי המתה, מאת: מירב הלפרין
הוצאה: ידיעות ספרים, ספרי חמד
שנת הוצאה: 2016
מס' עמודים: 213
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה