אמה – ג'יין אוסטן

'אמה' היא קלאסיקה שנכתבה לפני מעל ל-200 שנה, ועדיין היא ממשיכה להפיל בקיסמה אנשים רבים למרות המרחק רב השנים מאז שניכתבה. מה משך אותי לקרוא את הספר? שילוב של מספר גורמים. הרצון לגלות את סוד הקסם של יצירה שממשיכה להיות בתודעת הקוראים, ממשיכה להיות מתורגמת ומומחזת ליצירות קולנועיות כל כמה שנים. סיבה נוספת היא שהספר נכתב בידי אישה דעתנית ולא מתפשרת. עוד סיבה היא הרצון לחוות עולם אחר, שלא קיים עוד אלא היה קיים לפני מעל ל 200 שנה. וסיבה נוספת, חשובה לא פחות והיא ההוצאה והמתרגם. הוצאת הספרים המשובחת תמיר // סנדיק שכל ספר שהם בוחרים לתרגם ולהוציא לאור, הוא פנינה בעיני ואם הספר נבחר על ידם אזי אני שם לקרוא אותו. ואם שי סנדיק הוא המתרגם אז אחת כמה וכמה. תירגומו מוקפד, קריא, מותאם לרוח התקופה, ובין השורות מורגשת אהבתו ליצירתה של ג'יין אוסטן.

אמה, בחורה שנולדה למעמד של החברה הגבוהה, יפה, מוכשרת, מפונקת, מחוזרת ופמיניסטית (טרם זמנה). למרות כל זאת היא אינה מתנשאת ויש בה הרבה רגישות לזולת. בנות בגילה משודכות לנישואים, אבל היא לא רואה את עצמה מתחתנת. למה לה? אין לה את התמריצים שיש לבנות אחרות להינשא מאחר ויש לה כבר הכל, מעמד, חיי חברה, בית לנהל, כרכרה. לכן חייה עוברים עליה בנעימים, ועם כל זאת היא משועממת ומחפשת לשעשע את עצמה בעיסקי שידוכין. אבל, נסיונותיה לא מוצלחים במיוחד ובסופו של דבר גורמים לעוגמת נפש לכל הנוגעים בדבר ובניהם היא עצמה.

קסמו של הספר מלווה אותו לכל אורכו, קסם שפתח בפני צוהר לצורת חייהם של החברה הגבוהה באנגליה של לפני 200 שנה. המעמדות, התככים, הרכילות, החיטוט בחייהם של אחרים, ההתנשאות, הנשפים, הקודים החברתיים. וכל זה נכתב בצורה שנונה וביקורת סמויה בן השורות.

קסם של ספר, ולכל אלו שאוהבים את ספריה של ג'יין אוסטן וגם לאלו שלא מכירים, זהו ספר שחובה לקרוא.

אמה, מאת: ג'יין אוסטן

Emma – Jane Austen

מאנגלית: שי סנדיק

הוצאה: ספרים בעלמא, הוצאת אהבות

שנת הוצאה: 2015 

מס' עמודים: 560

את - קרוליין קפנס

'את' נכתב בגוף ראשון מנקודת מבטו של ג'ו.

ג'ו הוא מוכר ומנהל חנות ספרים. בעל ידע רחב בספרים. יום אחד נכנסת לחנות בק, צעירה בעלת שאיפות ספרותיות וג'ו מתאהב. הוא מתחיל לבדוק אחריה ונהפך לסטוקר (עוקב, מתגנב או סתם נודניק וירטואלי) אובססיבי. הוא עוקב אחרי בק חודר לחייה, לביתה למרחב חייה ולפעולותיה ברשתות החברתיות. כשהכול מותר בעיניו ומחשבותיו פרוסות מנותחות ומנומקות בפני הקורא לפי הגיונו האישי, האובססיבי והחולני. מחשבות שמתבררות כמחשבות של פסיכופת.

ג'ו עושה הכול ליצור קשר עם בק ולהפוך אותה לחלק מחייו, מאלתר מפגש, מאלץ בניהם קשר ומחסל גורמים מפריעים. אבל גם כשהקשר קיים הוא רצוף בעיות, ובק מתגלה כאישיות בעייתית בפני עצמה.

הספר רצוף באזכורים של ספרים וסופרים, וזה בעיני, אחד ממעלותיו (הבודדות?) של הספר.

"מהפנט ומפחיד... אף פעם לא קראתי דבר כזה." סטיבן קינג. מהפנט? מפחיד? באמת? בעיני הוא היה מחריד ומצמרר.

הקריאה לשיקולכם!

את, מאת: קרוליין קפנס

You/Caroline Kepnes

מאנגלית: גיא הרלינג

הוצאה: כנרת, זמורה ביתן

שנת הוצאה: 2016

מס' עמודים: 384

סנטרל פארק - גיום מוסו

אליס, שוטרת פריזאית צעירה, מתעוררת בוקר אחד בסנטרל פארק בניו יורק כשהיא קשורה באזיקים לבחור צעיר בשם גבריאל שאותו היא אינה מכירה. כל השעות האחרונות נמחקו מזיכרונה והיא אינה מבינה כיצד הגיעה לסנטרל פארק. המוזר שהזיכרון האחרון שלה היה בילוי עם חברותיה בשאנז אליזה ואחריו הליכה למגרש החנייה בפאריז ואילו הזיכרון האחרון של גבריאל היה פאב בדבלין בו הוא ניגן ג'אז. איך הגיעו שניהם ממקומות כל כך שונים ומרוחקים לסנטרל פארק? ולמה ברשותה של אליס אקדח שאינו שלה ובו חסר כדור?

הם מתחילים במסע שכל מטרתו לגלות את הסיבה שהובילה אותם למצב שבו התעוררו. תוך כדי זה נחשף עברם שבו משחק תפקיד חשוב רוצח סידרתי שהשפיע על עברה של אליס ועדיין משפיע כשהוא ממשיך לרדוף אחריה. תוך קפיצה מהווה לעבר מתגלים חייה של אליס כסדרה רציפה של אסונות כשעבודתה המשטרתית היא אשר מחזיקה אותה ומעניקה לה את האפשרות לשרוד. ואילו גבריאל, זהותו משתנה מספר פעמים. אז מיהו? אויב? ידיד?

סנטרל פארק הוא מותחן פסיכולוגי מרתק עם טוויסטים לא צפויים, ובעל פוטנציאל אדיר לסרט. הספר נקרא תוך מספר שעות בהם הייתי מרותקת ללא יכולת להיפרד ממנו עד לסופו הלא צפוי. ממני הספר עבר לידיו של בעלי שאף הוא רותק אליו.

מומלץ בחום!

סנטרל פארק, מאת: גיום מוסו

Central Park/Guillaume Musso

מצרפתית: אביגיל בורשטיין

הוצאה: כנרת, זמורה ביתן

שנת הוצאה: 2016 

מס' עמודים: 270

אסייתים עשירים מטורפים - קווין קוואן

רייצ׳ל שו וניק יאנג הם זוג פרופסורים בכירים שחיים בניו יורק. כשרייצ'ל מחליטה להיענות להזמנתו של ניק ולבלות את חופשת הקיץ בסינגפור עם ניק היא לא יודעת מה מצפה לה שם.

ניק, הוא רווק מבוקש, מוצאו מאחת המשפחות האריסטוקרטיות האסייתיות העשירות והמיוחסות ביותר. מילדות למד ניק שלא לדבר על עושרה של משפחתו ולכן (למרות האזהרות) הוא אינו "מכין" את רייצ'ל לקראת מה היא הולכת.

רייצ'ל מאמינה שהיא נוסעת לסינגפור להעמיק את הקשר עם ניק, לטייל, להכיר את משפחתו ומקווה שהטיול הזה יוביל אולי להצעת נישואים. אבל, נוחתת לתוך מים עמוקים ללא גלגל הצלה. היא נחשפת לעושר מנקר עיניים, ברמות שלא נתפסות בעיניה, של חוג הסילון של האליטה העשירה בסינגפור. היא מתוודעת לארמונות, מטוסים פרטיים, תככים, התנשאות, הבזבוזים הרדיפה אחרי מותגים.

אבל עושר אינו בהכרח מביא לאושר. משפחתו של ניק לא מקבלת את רייצ'ל בזרועות פתוחות בשל מוצאה, מעמדה וכי אינה בעלת הייחוס הנכון. הם חוקרים את עברה של רייצ'ל ופותחים בפניה קן צרעות שאולי היה כדאי שלא היה נפתח. וכול זאת על מנת להפריד בין הזוג.

הספר נכתב מנקודת מבט של כמה דמויות ומכה זוויות ששופכים אור על חייה של האליטה העשירה בסינגפור. על חייהם של המתעשרים החדשים ועל האליטה הוותיקה. הוא מתאר את התנגשות הרצונות של הדור הישן לעומת החדש. החדש שמחפש אחר האושר ואילו הישן מבקש לשמר ולרדוף אחר העושר.

הספר מעניין ביותר וניתן לקריאה כספר יחיד וזאת לאור העובדה שמתברר כי קיימים שני ספרי המשך, China Rich Girlfriend  ו- Rich People Problems. מקווה שיתורגמו בקרוב.

כדאי ומומלץ לקרוא!

אסייתים עשירים מטורפים, מאת: קווין קוואן

Crazy Rich Asians/Kevin Kwan

מאנגלית: שאול לוין

הוצאה: כנרת, זמורה ביתן

שנת הוצאה: 2015

מס' עמודים: 451

על גופתי המתה – מירב הלפרין

'על גופתי המתה' הוא ספרה השני של מירב הלפרין והוא גם סוג של ספר המשך לספרה הקודם 'בעלי לא בבית'. זהו לא ספר עם המשך ישיר שכן העלילה בו מתרחשת מספר שנים לאחר שהספר הראשון הסתיים וגם אלו שלא יקראו את הספר הראשון יוכלו ליהנות מספר זה. אבל קריאת הספר הראשון בהחלט תתרום לקורא להבין טוב יותר את ה"ראש" של הדמות הראשית.

מירב הלפרין מביאה בספר זה את סיפורה של משפחה שבנה מגויס בקו הראשון בעת מלחמה ומתארת את הסבל שעוברת המשפחה עם החרדה לחייו של הבן. היא מביאה את הסיפור מנקודת מבטה של אישה, אימא המביאה את מחשבותיה, הרגשותיה ודמיונה עם הרבה חן, הומור, שנינות והרבה ציניות.

זוג הורים (גרושים) יוצא למסע הזוי בתקופת מלחמה המתרחשת בדרום הארץ, שמטרתו לשכנע את הצבא שהאבא חטף התקף לב וכל הספר הוא מעין מסע שמטרתו לשחרר את הילד ולהוצאתו מעזה. מסע כושל ומצחיק מאוד המלווה בשירי הלהקות הצבאיות, אזעקות וריצה למרחבים מוגנים החושף מציאות ישראלית טיפוסית בעת ימי השיגעון של ימי מלחמה, הציבור המבולבל ומעל לכל את "היעילות" של הצבא.

במהלך קריאת הספר מצאתי את עצמי מצחקקת לעתים קרובות, ובתור אימא לבן ששירת בצבא, אמנם לא בקרבי, אבל לא יכולתי שלא להזדהות ולהבין את הפחדים והחששות לילד. הספר נגע לליבי, הצחיק אותי וריגש.

ממליצה בחום על הספר ומחכה לקרוא עוד בעתיד מעלילותיה של גיבורת הספר הנוכחי והקודם, ילדיה, הגרוש ואימה האגואיסטית.

על גופתי המתה, מאת: מירב הלפרין

הוצאה: ידיעות ספרים, ספרי חמד

שנת הוצאה: 2016 

מס' עמודים: 213

סרט - "מלך שלי"

"מלך שלי" היא דרמה חברתית שהוצגה בתחרות הרשמית בפסטיבל קאן 2015. הסרט הוא בכיכובה של הבמאית שחקנית עמנואל ברקו עליו היא זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר. הסרט היה אף מועמד לשמונה פרסי סזאר. הסרט הוא דרמה עוסקת בתהליך התפוררותו של סיפור אהבה מלא תשוקה וסערה.

טוני (עמנואל ברקו), מגיעה לשיקום אחרי תאונת סקי. תוך מהלך השיקום, תהליך ארוך כואב ובודד, מתחילה טוני לשחזר את העשור האחרון של חייה. טוני, אישה עצמאית וחזקה, עורכת דין במקצועה, פוגשת את ג׳יורג׳יו (וינסן קאסל), פרפר לא קטן ומרוכז בעצמו. ההתאהבות הפרועה שלהם מובילה אותם לנישואים. אבל כששני בני הזוג לא בשלים לזוגיות הנישואים מלווים בעליות וירידות רבות שמובילים לכיוון אחד, שיברון לב והתרסקות.

תוך כדי תהליך השיקום הגופני אותו עוברת טוני, היא מנסה להשתקם גם נפשית ולהשתחרר סוף סוף ממערכת יחסים שלא הובילה לשום מקום טוב במיוחד כשיש ילד באמצע.

קצת על ההפקה:

הסצינות בסרט צולמו בתהליך של אימפרוביזציה. היה תסריט כתוב, אבל לא נעשו חזרות. השחקנים ידעו איך הסצינה מתחילה ולאן היא אמורה להגיע, ועל פי הנחיותיה של הבמאית הם אילתרו במקום.

הסרט מרגש משלב הרבה הומור ועצב, המתאר מערכת יחסים הרסנית בן בני זוג שלצופה מהצד ברור שהכתובת כתובה על הקיר ושהיא הולכת רק לכיוון אחד.

מומלץ.

קישור לטרילר של הסרט:

https://www.youtube.com/watch?v=RSkZBxTohbM

מלך שלי

צרפת (2015)

Mon Roi

שפת הסרט: צרפתית, תרגום בעברית

משך זמן סרט: 142 דקות

ז'אנר: דרמה

במאי/ת: מייוואן

שחקנים: וינסנט קאסל, עמנואל ברקו, לואי גרל

תסריטאי/ת: אטיין קומאר, מייוואן

קרדיט צילום - יח״צ

סרט - "המזכרות"

"המזכרות" הינו סרט שתסריטו מבוסס על ספר באותו השם של הסופר דויד פואנקינוס.

הסרט עוסק בחייה של מדלן, אישה שחוצה את גיל ה-80 ועם זאת היא מלאת חיים, סקרנית וחביבה. בעלה נפטר והיא נשארת לבדה בביתה. ילדיה העסוקים בעיקר בצרותיהם הפרטיים מחליטים ללא התייעצות שהטוב ביותר עבורה יהיה להעבירה לבית אבות. הם ממהרים להעבירה ומוכרים את דירתה.

היחידי אשר מגלה כלפיה יחס אנושי, דאגה וחיבה הוא הנכד, רומן, בחור צעיר בן 23. אשר את לילותיו הוא מעביר כפקיד קבלה, בין לבין מחפש אהבה ומקדיש את זמנו בדאגה לשלומה ורווחתה של סבתו ונראה כאילו הוא היחיד המבין לליבה.

יום אחד מואסת מדלן בחייה בבית האבות ונעלמת. רומן יוצא בחיפושים אחרי סבתו שנהפך למסע בעקבות זכרונותיה ומזכרותיה של הסבתא בנסיון לסגור מעגלים שנפתחו בילדותה ולא נסגרו מעולם.

סרט ריאליסטי קצת איטי ולא כל כך אופטימי אבל יחד עם זאת מאוד מיוחד, עדין, רגיש, מרגש ונוגע ללב.

מומלץ!

צרפת 2014

Les Souvenirs

שפת הסרט: צרפתית, תרגום בעברית

משך זמן סרט: 92 דקות

ז'אנר: קומדיה, דרמה, זר

במאי/ת: ז'אן פול רוב

שחקנים: אני קורדי, מישל בלן, מתיה ספינוזי, שנטל לובי.

תסריטאי/ת: ז'אן פול רוב ודויד פואנקינוס

הצגה - "ונוס בפרווה" – תיאטרון הבימה

צילום: אביטל פלצ`י פלג

באולם קטן בהבימה, בהפקה צנועה עם שחקנים לא כל כך מוכרים מתגלה באופן מפתיע פנינה קטנה, משובבת, מצחיקה, סקסית ומהנה המבוססת על להיט ברודווי.

ההצגה מביאה לבמה את המחזה של דייוויד אייבס שעיבד ב-2010 את הנובלה הנודעת מ-1870  מאת הסופר האוסטרי ליאופולד פון זאכר מאזוך, שהמונח מזוכיזם, המתאר מערכת יחסים של השפלה לצורכי גירוי מיני, קרוי על שמו.

"ונוס בפרווה", מתאר מפגש בין המחזאי-במאי תומאס נובאצ'ק, שעורך אודישנים לשחקניות עבור העיבוד שלו לרומן הסאדו-מאזוכיסטי "ונוס בפרווה". השחקנית ונדה ג'ורדן, בחורה מסתורית, וולגרית, צעקנית, לא צפויה ולא חכמה במיוחד (לכאורה) מגיעה לאודישן באיחור, מתעקשת להבחן ומצליחה לשכנע את המחזאי-במאי נובאצ'ק לשחק את תפקיד הבן זוג. הבמאי נובאצ'ק (ויחד איתו הקהל) מופתע לגלות פער בין התנהלותה הפרחית של ונדה לבין משחקה שבו באופן מפתיע מתגלה אישה דעתנית אשר מפענחת במדויק את התפקיד והסיפור עצמו. לאט לאט במשחק תפקידים מרתק של הצגה בתוך הצגה, שבו הסיפור גולש לתוך המציאות ולהיפך ועם הרבה הומור, נסחפים השחקנית והבמאי לתוך ההצגה, למאבק כוחות של שליטה ופיתוי, אהבה וסקס.

צילום: אביטל פלצ`י פלג

לא להאמין שההצגה הזו רצה כבר מאתיים פעם. איפה וכיצד החביאו פנינה שכזו?

הצגה נועזת, סקסית ומאתגרת שבה הדמיון והמציאות משתלבים אחד בשני.

מומלץ בחום לכל חובבי התיאטרון.

תודה לתיאטרון הבימה, ולמועדון הצופות של סלונה.

"ונוס בפרווה" מאת תיאטרון הבימה

מאת: דיוויד אייבס
מוסיקה: טל בלכרוביץ'
תאורה: מאיר אלון
תרגום: יעל רונן
בימוי: אילן אלדד
תפאורה: מאיה פלג
תלבושות: דיתי אופק

משתתפים: ליאת אקטע , רוי מילר

צילום: אביטל פלצ`י פלג

הצגה - "סיפור חולה על אישה בריאה" – קפה תיאטרון – תיאטרון הקאמרי

המונודרמה "סיפור חולה על אישה בריאה", מביא את סיפורה של אישה מלאת חיים, אשר נמצאת בשלב של חייה בו רוב מהדאגות נעלמו (הילדים מסודרים, נכדים מתחילים להגיע) וניתן להתרווח, להנות מכל רגע בחיים ולהתפנות בשקט להנאות הפרטיות שעושות טוב על הנשמה, ובסיפור הזה יציאה לשייט ללא דאגות לתקופה ארוכה.

אבל, בדיקה שיגרתית טורפת את הקלפים. סערה קשה פוקדת את האישה כהיא מתבשרת שהיא לוקה במחלה קשה. וכמו בסערה קשה נאלצת האישה להתמודד עם השלכותיה. כל התכנונים נעצרים וכל שנותר זה להתמודד עם הסערה להתמודד עם הבירוקרטיה, האטימות וההתנשאות של הצוות הרפואי, הבדיקות הטיפולים. להתמודד, לעבור את הסערה בשלום ולהגיע לחוף מבטחים עם בשורה מפתיעה.

המונודרמה "סיפור חולה על אישה בריאה", היא פרי ביכורים של שלוש נשים. מחזה הביכורים מאת איריס כץ אשר מבוסס על סיפור חייה אשר בו הים והשייט משחקים תפקיד ראשי. עבודת בימוי ראשונה של נאוה לוי, מנהלת הצגות בתיאטרון הקאמרי. המשוחקת על ידי השחקנית נטשה מנטל, בוגרת בית צבי, אשר לה זו הצגת היחיד הראשונה.

המונודרמה היא הצגה רגישה ומרגשת אשר הניחוח הראשי בה הוא האהבה לים.

תודה לתיאטרון הקאמרי, ולמועדון הצופות של סלונה.

"סיפור חולה על אישה בריאה" מאת קפה תיאטרון – הקאמרי

מונודרמה: איריס כץ
בימוי: נאוה לוי
מוזיקה: נדב רובינשטיין
משחק: נטשה מנטל

קרדיט צילומים מצורפים - יח"צ – הדס שפירא יחסי ציבור

הר האושר – אמיר גוטפרוינד

לב הספר 'הר האושר', עוסק ב-2 דמויות ראשיות, כשמידי פעם יש קפיצה קטנה הצידה, לעבר הרחוק, לתוך חייהם המוזרים של כמה דמויות נוספות שמשמשות רקע והיסטוריה לדמויות העיקריות. הקפיצות הללו מעבירות את הקורא בן וורשה, שטוקהולם, פרגוואי וחיפה. נוגעים בשואה, בגזענות, ביחסי משפחה, בטירוף ואפילו בהתאבדות. לכאורה הדמויות אינן קשורות אבל בהמשך ייווצר קשר הדוק.

פרופסור סמואל ניטר השוודי, בן חמישים, חוקר לשון, גאון ובעל כישרון לשפות. חייו המקצועיים נסובים בכפייתיות סביב העולם האקדמי ואילו בפרטיים הוא מדוכא, אדיש, חסר מנוחה ואינו מוצא את עצמו ומחפש את האושר אותו הוא יתחיל למצוא בדמותה של שירי כאשר יגיע לארץ לביקור, לחיפה, להרצות באחד הכנסים.

שירי, צעירה חיפאית אימפולסיבית, גועשת ומבולבלת. אשר נכון לאותו פרק זמן היא מועסקת במשרד יחסי ציבור, כעוזרת לבעלת המשרד – דורין (אם חד הורית ואישה צבעונית בפני עצמה). את פרופ' סמואל ניטר היא פוגשת באקראי, באחד מבתי הקפה בחיפה שבהמשך מובילה לשיחה ארוכה ולסיפור אהבה.

'הר האושר' הוא הספר האחרון אותו כתב וסיים אמיר גוטפרוינד, קצת לפני פטירתו, מעין מתנת פרידה לכל אלו אשר אוהבים את כתיבתו. התענגות אחרונה מהכתיבה המיוחדת, מעושר השפה, מההומור המיוחד העדין והמושחז, ולהתעצב שזהו, נגמר, לא יהיה עוד.

מענג ומומלץ בחום רב.

הר האושר, מאת: אמיר גוטפרוינד

הוצאה: כנרת, זמורה-ביתן

שנת הוצאה: 2016

מס' עמודים: 197

בית הקפה של נורה אפרון – ורד שנבל

'בית הקפה של נורה אפרון', מביא את סיפורם של מספר דמויות למודות עצב רב ובדידות. כשהבדידות תופסת, מתוך בחירה, חלק נרחב מחייהם. וכל העצב והבדידות מתרחשים תחת נופיה של ניו יורק. כשברקע התסריט וסט הצילומים של הסרט 'אופטימיות היא שם המשחק' בכיכובם של בראדלי קופר וג'ניפר לורנס.

ליב, שאמה נפטרה בילדותה, נטשה את ארוסה רגע לפני החתונה לאחר פגישה מקרית עם האחד שמתגלה כאהבת חייה. אבל, לאחר זוגיות קצרה של 4 חודשים נהרג הבחור ועולמה חרב עליה. ליב מרגישה צורך לנוטש הכל ובורחת לניו יורק. שם כנראה הבדידות קלה יותר. בניו יורק מגיעה ליב לבית קפה של ניסן ש"מאמץ" אותה, מעניק לה עבודה, עוזר לה למצוא מקום מגורים ומטפל לה במסמכים. במשך הזמן מוצאת ליב טעם לחייה בתחביב שממלא את עולמה והוא צילום מאחורי הקלעים בסט צילומים של סרטים ומפתחת חלום להשתלב בעולם הקולנוע.

איילנד, מורה במקצועו. בחור שבחורות אהבו לאהוב אבל אותן הוא לא רצה. כשמצא את האחת והם עמדו להתחתן, רגע לפני החופה היא חוטפת רגלים קרות ונעלמת. בעקבות אירוע משפיל מחליט איילנד לעזוב את הכול ולברוח לניו יורק, תוך ניסיון להתגבר על אובססיית האהבה שלו לחברתו לשעבר.

ניסן, בעל בית קפה אשר חי בניו יורק כבר שלושים שנה. בילדותו גילה את זהותו המינית, אבל אמו לא אהבה את מה שהתגלה, השפילה ונידתה אותו. את תקופת התבגרותו בילה בפנימייה בבדידות ללא משפחה ואחרי הצבא ירד מהארץ ולא חזר. לאחר שנים בניו יורק הוא פתח בית קפה שבמקרה היה בשכונה בה גרה הבמאית/תסריטאית נורה אפרון אשר השתמשה בבית הקפה כסט צילומים לכמה מסרטיה. את צעדיו הראשונים ליציאה מתוך בועת הבדידות מתחיל ניסן לבצע ברגע פגישתו עם ליב כשנוצר בניהם חיבור מיידי.

חייהם של השלושה משתלבות לסירוגין זה עם זה. כל אחד עם סיפורו העצוב ובדידותו. ומגלים שהבדידות ביחד נסבלת כשבעקיפין התמיכה אחד בשני עוזרת להם לצאת מתוך מעגל קסמים של עצבות, להצליח להרים את הראש ולנסות להתקדם לשלב הבא בחייהם. כשתסריט הסרט המצולם ברקע משתלב כחלק מהעלילה והקורא מקבל מידי פעם  "טיפים" מה יקרה בעתידם של הדמויות.

עם כל העצב, הסיפור נכתב בעדינות ורגישות ואינו יוצר מועקה אצל הקורא, אלא להיפך עושה טוב על הלב.

מומלץ בחום.

בית הקפה של נורה אפרון, מאת: ורד שנבל

הוצאה: כנרת, זמורה-ביתן

שנת הוצאה: 2016

מס' עמודים: 320

קופי ופייסט - יואב רוזן

'קופי ופייסט' הוא אוסף סיפורים ראשון שהוציא יואב רוזן המאגד בתוכו 14 סיפורים. מתוכם הסיפור הראשון ששמו כשם הספר, זכה בפרס שרת התרבות לסופרים בראשית דרכם לשנת 2014.

חלקם הגדול של הסיפורים יש בהם נגיעה בצבא, בשירות הצבאי, בשירות המילואים, במחסומים, במלחמה ובפיגועים. מרובם משתקפת המציאות הישראלית הטעונה והלא קלה.

הסיפורים מתחילים מנקודת מוצא לא פשוטה של מציאות מסוימת, ממשיך בחיים האפורים ומסתיימים בנקודה אחרת לא קלה אף היא. כשמסתיים הסיפור הוא אינו מציע פתרון או סיום ברור, אלא מעביר לנקודה אחרת לפעמים על גבול של להשאיר את הקורא באוויר.

סיפור מתחלף בסיפור אחר, רובם מעיקים ועוסקים בשירות הצבאי על גווניו השונים וכשאינו עוסק בצבא הם עוסקים במציאות קשה וטרגית. רובם משרים הרגשה של ריקנות  וחוסר תקווה. האם זאת המציאות של ימינו או שרק אני המרכיבה משקפיים ורודים מידי או שפשוט אופטימית מידי?

הקריאה לשיקולכם.

קופי ופייסט, מאת: יואב רוזן

הוצאה: אפיק

שנת הוצאה: 2015 

מס' עמודים: 182

ארץ אבות – רוברט האריס

'ארץ אבות' נכתב במקור לפני מעל לעשרים שנה, בהדפסה המחודשת צורפו דברי הסופר המסביר את סוד קסמו של הספר, את הסיבות להיותו מחוסן מפני נזקי האופנה ואת העובדה שהוא ממשיך למשוך קוראים שאפילו לא נולדו כשהוא פורסם לראשונה.

העלילה מתרחשת כעשרים שנה לאחר ניצחון גרמניה במלחמת העולם השנייה, כששום דבר לא מכין את הקורא למה שמצפה לו. הימים הם כשבוע לפני יום הולדתו ה-75 של היטלר, וגרמניה בהכנות לקראת החגיגות לציון הארוע ולקראת ביקורו של נשיא ארצות הברית ג'וזף קנדי המנסה לכונן יחסים עם גרמניה (ג'וזף קנדי – אביו של ג'ון קנדי אשר במציאות היה אנטישמי, ופרש מהפוליטיקה עקב נחישותו של רוזוולט להצטרף למלחמת העולם השנייה).

זאוויר מארץ` הוא חוקר משטרה, זאב הבודד שאופיו הסקרן מוביל אותו לחקירות בנושאים שאסור לגעת בהם, כמו מה קרה ליהודים. הוא נקרא לטפל בגופה שנמצאת צפה בנהר. במהלך החקירה הוא מצרף אליו עיתונאית אמריקאית ויחד הם נשאבים לתוך מעגל של סודות, קשרים ומזימות, אותם הם מעוניינים לגלות לעולם בעוד צמרת השלטון מעוניינת לשמור את הסודות מושתקים וחבויים. כשהגסטאפו מנסה להוריד אותו מהחקירה אופיו הסקרן והאמיתות שהוסתרו מהעם רק מדרבנים אותו להמשיך, ועתה הכול רק עניין של זמן.

'ארץ אבות' מנסה לתאר אימפריה גרמנית אשר חולשת על רוב אירופה המבוססת על תוכניות מפורטות שנהגו בעת שלטון הרייך. האווירה היא של פרנויה, פחד וקשיים תחת שלטון טוטליטארי רצחני. לספר צורפו תיאורי המבנים הגדולים שנבנו להאדרת גרמניה והיטלר, המבוססים על תכניות אותן הגה האדריכל הגרמני אלברט שפר, אשר היה ידידו של היטלר והאדריכל הראשי של המפלגה. שער ניצחון, ארמונו של היטלר, שדרות, אולם כינוסים – כל אלו תוכננו בהשראת מבנים אחרים באירופה, אבל אצל שפר (בתכנון) ובספר הם קיבלו ממדי ענק. במציאות המבנים האלו היו תוכניות שלא מומשו.

הספר מרתק ומעניין במיוחד. יש בו מהכול: היסטוריה, מתח, מדע בדיוני, אימה, והמצמרר מכול – דמיון המפרט מה היה קורה אם היטלר היה מנצח. עבורי זו הייתה התוודעות ראשונה לכתביו של האריס, ובהחלט לא האחרונה.

מומלץ בחום רב.

ארץ אבות, מאת: רוברט האריס

Fatherland - Robert Harris

מאנגלית: יונתן פרידמן

הוצאה: זמורה ביתן

שנת הוצאה: 2013 

מס' עמודים: 319

הצגה - "קדוש מעונה" - תיאטרון גשר

"הסיפור שלפניכם מתרחש לא פה, לא בארצנו. מדובר בתופעות שלא קשורות אלינו בשום צורה. אין אצלנו אימהות חד-הוריות מורים בורים וילדים מורדים אין קיצונים, אין גזענים ואין קדושים מעונים תודה לאל".

ההצגה "קדוש מעונה", מתחילה עם המילים הללו. לכאורה, סיפור העלילה אינו מתרחש בארצנו אז אנחנו יכולים לנשום עמוק ולרווחה, להתרווח בכסא ולהנות מההצגה. אז זהו, שלא. ולאט לאט כשצוללים לעומק ההצגה מתברר לנו שבעצם העמידו לפנינו מראה וגם אנחנו נגועים באותם תופעות וגם החברה שלנו סובלת מכל מיני סוגים של קיצוניות, והדברים בעצם נאמרו באירוניה וציניות.

 

צילום: רדי רובינשטיין

בנימין הוא נער נוצרי, כריזמטי ומרדן. אשר בשל חוסר הכוונה מחפש תשובות לשאלותיו בדת ובכתובים. הוא חושב שהוא מצא את התשובות חוזר בתשובה מתקרב לכנסייה נסחף מקצין ומתחיל לאבד את הגבולות. הוא מעוות את הנעשה בסביבתו גורר אחריו את הסובבים אותו וגורם תגובות קשות בסביבתו עד לפעמים מצבי חוסר אונים ואפילו פגיעות גופניות בשם הדת.

 

צילום: רדי רובינשטיין

בתפקיד הראשי של בנימין משחק דניאל דמידוב, כשלצדו על הבמה גם הוריו ישראל (סשה) וסבטלנה דמידוב – שני דורות בהצגה אחת. המחשבה הראשונה שעלתה בראשי בהתחלה, כיצד יתמודד דניאל דמידוב עם התפקיד כשלצידו כמו צל ענק מאחוריו, הוריו השחקנים הוותיקים והמוכרים. אבל הוא עשה זאת ובגדול. הוריו, הם אלו שנשארו בצל ודניאל דמידוב גונב את ההצגה. נראה לי שהתגלה כאן כשרון גדול וטוב יעשו גשר שימשיכו ויטפחו את דור השחקנים הבא שניצנים מבטיחים שלו ראינו בהצגה (דניאל דמידוב, הלל קפון, רות רסיוק ועוד).

צילום: רדי רובינשטיין

בתיאטרון גשר, אי אפשר שלא לגעת גם בתפאורה, או יותר נכון במיעוטה. המינימליזם בתפארתו. קומץ ספסלים אשר משנה את מיקומו על הבמה ומהווה את רובה של התפאורה. הספסלים משנים את ייעודם והופכים את הבמה לבריכת שחיה, למיטה ועד לצלב. חוויה.

צילום: רדי רובינשטיין

מתוך דברי הבמאית: "החברה שלנו סובלת מקיצוניות על שלל פניה וביטוייה לא פחות מאשר לפני אלפיים או שלושת אלפים שנה. אבל כיום, לעומת המאות הקודמות מוטל על החברה להתנגד לקיצוניות. מטרתנו כאנשים בוגרים, הורים מורים מובילי דעות אנשים ומחנכים לבדוק כיצד מזדחלת קיצוניות ללבבות הנוער שלנו ומסכנת אותם ואותנו. כשמבינים בדיעבד – זה מאוחר מידי, ואסור לנו לאחר."

ההצגה מיוחדת וקשה המנסה להעביר ביקורת חברתית ומעמידה מראה מול הצופה, מול החיים העכשוויים שלנו ומנסה לפקוח לצופה את העיניים לסביבתו. מה שמתגלה לא כל כך נעים אבל משהו צריך להיעשות לפני שיהיה מאוחר מידי.

אל תפספסו !!!

תודה לתיאטרון גשר, ולמועדון הצופות של סלונה על הזכות לצפות בהצגה המיוחדת הזו.

משתתפים: דניאל דמידוב (בנימין תלמיד), נטע שפיגלמן (גברת רוט המורה למדעים), נטשה מנור (מנהלת בית הספר), ישראל (סשה) דמידוב (המורה לדת), סבטלנה דמידוב (אמא של בנימין), יובל ינאי (המורה להתעמלות), רות רסיוק (חברה לכיתה), הלל קפון (חברו של בנימין)

מחזאי: מריוס פון מיינבורג

נוסח עברי: רועי חן

בימוי: לנה קריינדלין

תפאורה: מיכאל קרמנקו

תלבושות: לובה מינגזיטינובה

תאורה: איגור קפוסטין

סאונד ועריכה מוסיקלית: מיכאל וייסבורד

עוזר במאי לשפה ודיבור: יוני לוקאס

עוזרת במאי: שני מיל-מן

צילום: רדי רובינשטיין

הצגה - "ספר דוד המלך" - תיאטרון גשר

"ספר דוד המלך", מתרחש בירושלים, בארמון המלך שלמה, כ-1,000 שנה לפני הספירה. לכאורה יש לנו כאן סיפור תנ"כי, אבל לא רק. שתולים בו רמזים רבים ונקודות מחשבה והקבלה לימנו אנו.

צילום: סרגיי פישבך

שלמה המלך (מיקי לאון), מבקש לכתוב דוח אחד ויחיד, מהמן ומסכם על אישיותו וקורותיו של אביו, דוד המלך (הנרי דוד). דוח שיחסל את חרושת השמועות ואשר יכלל באנתולוגיה שנאספה באותם ימים ומוכרת לנו היום בשם מוכר יותר – התנ"ך. לשם כך מזמין המלך לארמון, היסטוריון בשם איתן בן הושעיה (אלון פרידמן).

איתן מתחיל במלאכתו. מראיין עדים שהכירו את המלך, קרובי משפחה (תמר בתו של דוד), נשים (מיכל בתו של שאול), מאהבות, גנרלים (יואב בן צרויה), אנשי צבא (בניה, שר הצבא). צופה בהצגות יזומות מטעם המלך. קורא מסמכים גנוזים ועתיקים. ומוצא את עצמו לאט לאט, מסתבך בכבלי ההיסטוריה, מבולבל ועם שאלה אחת גדולה. מהי האמת? מי היה באמת דוד המלך? האם היה רועה צאן, מוסיקאי, מושיע ומנהיג דגול או שאולי היה פושע, מנהיג כנופייה ורוצח בדם קר?

אל האמת מנסים לכוון אותו דמויות מגוונות ומרשימות כל אחת בדרכה שלה. שר הצבא, בניה. איש צבא בכל רמ"ח אבריו. הנאמן למלך ויהי מה. הסריס, אמנחותפ, המעורה בתככי הארמון ומנסה בדרכו הצבעונית לכוון את איתן בן הטיפות ולהציל את עורו. אשתו של איתן, הנאמנה לאמת שלה ורוצה להציל את עורו של בעלה.

צילום: סרגיי פישבך

ומהי באמת האמת? האם היא כפי שבאת התרחש בשטח או שמא זו שמייפים ומעגלים אותה רק כדי שתראה טוב על פני השטח? ומה באמת ייזכרו לאחר שנים רבות?

 

צילום: סרגיי פישבך

התפאורה, כצפוי וכרגיל בתאטרון גשר, מינימליסטית ויחד עם זאת מדהימה, איכותית, מיוחדת ומרהיבה. משחקי האור הצל והחול, מעניקים לסיפור משמעויות ודקויות שונות ברגעים שונים של ההצגה.

הבימוי איכותי, המשחק נהדר, הקאסט מרשים, ההצגה מרתקת, ומגרה את האינטלקטואל. שעתיים של תענוג צרוף ועוד שעות רבות עם הרבה חומר למחשבה.

אל תפספסו!!!

תודה לתיאטרון גשר, ולמועדון הצופות של סלונה על הזכות לצפות בהצגה המיוחדת הזו.

צילום: סרגיי פישבך

מחזה מאת רועי חן על פי ספרו של שטפן היים

בימוי: יבגני אריה

שחקנים:  אלון פרידמן, מיקי לאון, דורון תבורי, גלעד קלטר, יובל ינאי, אלכסנדר סנדרוביץ', אלדד פריבס, בוריס אחנוב, הנרי דוד, שיר שנער,  יבגני טרלצקי, ליליאן רות, קארין סרויה, רות רסיוק, טלי אוסדצ'י/ כרמל קנדל, דניאל סטיופין, אלכסנדר טורופובסקי, אנדריי קוליש ומיכאל ריבקין

תלבושות: מיכאל קרמנקו

תאורה: אבי יונה בואנו (במבי)

מוסיקה: פאוסטס לאטנס

סאונד: מיכאל וייסבורד

דרמטורגית:  קטיה ששונסקי

עוזר במאי לשפה ודיבור:  יוני לוקאס

עוזרת במאי : שרון בורשטיין ביצ'צ'י

עוזר במאי: דניאל סטיופין

מפיק בפועל: רומן קבטנר

מנהל טכני: מקסים רוזנברג

צילום: סרגיי פישבך

פוסטר ההצגה