"הכאב הלא נראה" מגולל את סיפורה
האישי של המחברת, טלי עוזיאל, אשר עברה תאונת דריסה וחייה משתנים לתמיד ברגע אחד.
כמה ימים לאחר יום הולדתה ה-57, בזמן שחזרה עם
נכדותיה ממגרש המשחקים, נפגעת טלי בתאונת דריסה. בהחלטה של שניות מצליחה טלי להציל
את נכדותיה הפעוטות (בנות 3 ו-5) מפגיעה, אבל היא עצמה נפצעת קשה.
את הספר כותבת טלי כתהליך של ריפוי. בתחילה הכוונה
הייתה לייעד את הספר לנכדות, כי חשוב היה לה לספר להן מה קרה, אבל בהמשך המסע
התרחב ואתו הרצון לשתף גם אחרים.
בספר משתפת טלי את הקוראים בתהליך הארוך לשיקום,
את הכאבים שנהפכו לחלק שוטף מחייה היומיומיים, את התמיכה המשפחתית ואת תהליך
הלימוד הארוך, כמו תינוק, לרכוש עצמאות בפעולות יומיומית בסיסיות ומובנות מאליהן.
ועם כל הכאב להיות נאלצת להתמודד עם הבירוקרטיה והאטימות של הממסד, ולהילחם כדי
שהדורס לא יוכל שוב לעלות על הכביש ולפגוע באנשים נוספים.
הספר מכיל פרטים אמיתיים המשולבים בבדיון, אבל
מורגש שהוא נכתב בדם ליבה ומעומק כאביה של המחברת. לא יכולתי שלא לכאוב איתה את
כאביה ולהעריץ את אומץ ליבה וכוחותיה הנפשיים להעלות את הכול ברגישות על הכתב
ולהתמודד שוב עם הכאבים האינסופיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה