"ברכה" היא נובלה יפהפייה, רומן צנוע בגודלו, אך לא בתוכנו, סיפור קטן שנעלם בתוך הסיפורים הגדולים של אנו באנו. סיפור על עולים חדשים, שאיבדו ילדה.
בשנת 2019, מבקרת הסופרת בוונציה יחד עם חברותיה.
במהלך שהותן הן מבקרות במיצג של אמנית ישראלית והסופרת צופה במיצג העוסק בילדי
תימן החטופים. המיצג מעורר בה זיכרונות ישנים, זיכרונות העוסקים בעברם של הוריה,
עבר שבו לא התעניינה כשהוריה היו בחיים והיום כבר אין את מי לשאול. הסופרת מחליטה,
במרחק של 70 שנה מאז שהתרחשו הדברים, לחקור בעניין ולנסות לסגור מעגל.
בשנת 1947, זוג צעיר, מרים וחנן (הוריה של
הסופרת), ניצולי שואה, ששרדו בקושי ועלו לארץ. הם מנסים להשתלב בקיבוץ גניגר, וגם
שם קבלת הפנים לא חמה במיוחד. הם מגיעים לבית חולים העמק בעפולה ללדת את ביתם
הבכורה, לה נתנו את השם ברכה. אבל ימים ספורים לאחר הלידה נאמר להורים כי הילדה
נפטרה. שבורי לב הם חוזרים לקיבוץ, ללא תמיכה וללא עידוד. כאב האובדן ילווה אותם
שנים רבות, גם לאחר שנולדו לזוג 2 בנות נוספות.
שנים רבות אחרי, כשעולה נושא חטיפת ילדי תימן,
מנסים ההורים לברר אולי גורל ביתם ברכה הוא כגורל אותם ילדים שנעלמו.
הסופרת פותחת במסע חיפוש אחר מידע מה קרה לאותה
תינוקת, הפעם היא שואלת את השאלות הנכונות, אלו שלא נשאלו או שלא ידעו לשאול אותם,
ומקבלת את התשובות שעוזרות לסגירת מעגל. תשובות שאולי היו עוזרות במקצת לתת נחמה.
אותה נחמה שההורים לא קיבלו לפני מותם, אותה נחמה שלא ידעו לתת לאותו זוג בעת כאבם.
ספר קטן בגודלו וכתוב בתמציתיות אבל מצליח לתאר
עולם שלם מלא רגש וחמלה. סיפור עדין ורגיש, נוגע וצובט בלב.
ממליצה בחום רב.
ברכה, מאת: רונית פיינגולד
BRACHA / Ronit Feingold
הוצאת: שתים הוצאה לאור
שנת הוצאה: 2022
מס' עמודים: 124
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה