'לא אימא שלי' הוא ספר מטלטל ומרתק המספר את קורותיה של משפחה לא מתפקדת. אירועים שאירעו, החלטות שהוחלו בשלב מוקדם בחייהם של הילדים, וסודות שהתגלו מעצבים את חייהם של הילדים ולא בטוח שלטובה.
משפחת קין, מורכבת מ-2 בוגרים, האם רוז ואחותה מרגרט (האב נהרג בתאונת דרכים), ו-3 ילדים. ארין, דמיאן וקתרין הבת הצעירה. הסיפור מתחיל עם נפילתה של האחות בת ה-13 במדרגות הבית כשבני הבית צופים בה חסרי אונים. קתרין סובלת מזעזוע מוח קשה ועוברת סדרת ניתוחים בראשה בשל דימומים. אירוע זה הוא רק אחד מסדרת אירועים שמתרחשים בחייה של המשפחה ומעצבים את עתידה.
הסופר פורש את חייה של המשפחה אחורה וקדימה בזמן, מילדותן של האחיות, לשנות נישואיהם הראשונות של רוז ובעלה, ללידתם של הילדים, להתמודדות עם מות האב עד החלטות הרות גורל בנוגע לבן האמצעי דמיאן, בין שתי האחיות, המשפיעות וצולקות לטווח ארוך של שנים את נפשו הרכה של הילד ועל אחיו, ועד הקשרים בן האחים לאורך השנים מילדות ועד בגרות. חייהם מובאים בפני הקורא ולא בסדר כרונולוגי. הם שופכים אור על התנהלותה של המשפחה ועל הסיבות להיותה לא מתפקדת.
הספר נכתב בידי פסיכואנליטיקאי, אותו קראתי לראשונה בספרו הקודם שתורגם "הפרטים שהושמטו". ספר שהשאיר הרבה מחשבות ומועקה אבל נכנס לנבכי נשמתם של הדמויות. גם בספר הזה המשיך הסופר לחדור לנשמות, לרגשות ולהתנהגויות של הדמויות בספר מבלי לעגל פינות או לרחם על הקורא. ולמרות זאת גרם לי הספר לרצות לחבק, ולנחם, גם אם לא תמיד להסכים עם ההחלטות הפגומות שלקחו הדמויות במהלך התבגרותם.
הספר עצוב, כואב, מטלטל ולא מעניק נחמה, ועם זאת מומלץ בחום.
לא אימא שלי, מאת: תומס ה' אוגדן
The hands of gravity and chance / Thomas H. Ogdan
מאנגלית: יואב כ"ץ
הוצאת: עם עובד
שנת הוצאה: 2018
מס' עמודים: 318
