"כל העומרים שהיו לה" הוא רומן עדין, יפהפה, שובר לב ומלא תבונה ורוך, שגיבוריו, רותה וחיים, יושבים שבעה על בנם ששם קץ לחייו לאחר שנים ארוכות של מחלת נפש.
הספר מתרחש לאורך ימי השבעה בביתם של רותה וחיים,
זוג הורים מבוגרים שגרים בקיבוץ בנגב. הם, יחד עם בנותיהם התאומות, איילה נעמה, מתאבלים
על עומר בן ה–45, שהתאבד בקפיצה מבניין לאחר שנים של התמודדות עם מחלת נפש.
במהלך השבעה מגיעים מכרים, חברים ועוד כאלו
שדרכיהם נפגשה בדרכו של עומר באיזה שהוא שלב בחייו. לאורך שבעת הימים מתגלים חלקי
תמונות שונות, של עומרים שונים בתקופות ושלבים שונים בחייו, אשר יוצרים חלקי סיפור
אשר לאט לאט מרכיבים את התמונה שהיא עומר. ובתוך כל התמונה שמתרקמת מנסים ההורים
להבין איך קרה? האם היה משהו באיזו שהיא נקודת זמן שהיו צריכים לשים לב ולא ראו?
האם היה איזה שהוא טריגר?
הילד הצחקן והשובב זהוב השיער, הנער השובב המנהיג
החברתי שאוהב לנגן, החייל הקרבי מלא חוש ההומור שחילץ פצוע, הבחור הצעיר אחרי צבא
שמנסה לבנות לעצמו חיים עצמאיים מחוץ מקיבוץ, ההתדרדרות והאשפוזים, הגבר הכבד,
המדוכא והמסומם ותרופות פסיכיאטריות, ההתמודדות עם תופעות הלוואי של התרופות,
התגובה של הסביבה הקרובה והרחוקה, היחס של האנשים וההתרחקות של החברים.
ברקע מלווה את הסיפור ההווי והחיים בתוך
ה"חממה" של הקיבוץ. האינטריגות, חיי היום יום וההתמודדות של המשפחה
ועומר מול הקיבוץ על רקע המחלה.
זהו ספר ביכורים נהדר, מרגש, צובט ונוגע ללב. בעדינות,
רגישות והרבה חמלה מתארת המחברת את חייהם של המשפחה ושל עומר. את הימים הקשים שלפני
ההתאבדות, את הימים הכואבים במהלך השבעה ואת ההתמודדות עם הכאב שבטוח יהיה ויישאר
אחרי השבעה.
ספר שממשיך ללוות במחשבות ולצבוט בלב הרבה אחרי
שהדף האחרון נהפך. מחכה לקרוא עוד, ומקווה שבקרוב, מפרי עטה של המחברת.
ממליצה בחום רב.
כל העומרים שהיו לה, מאת: אורנה ורכובסקי
ALL THE SON SHE HAD / Orna Verhovsky
