הצגה – “תהלה” – תיאטרון החאן

צילום: יעל אילן

תקציר ההצגה מתוך אתר התיאטרון:

תהלה, סיפור מסע המתאר את חיפושו של סופר אחד, אחר משמעות בחייו. לאחר שהייה ממשוכת בחו”ל, שב הסופר לירושלים. המפגש המחודש עם העיר ועם המתגוררים בתוכה מותיר אותו חסר שקט. באחד הימים הוא פוגש באקראי בתהלה, זקנה צדקת. בין השניים נקשרת שיחה והיא מעוררת את סקרנותו. לאחר פגישה זו, נפגש הסופר עם אנשים שונים בירושלים – חכם ירושלמי ורבנית זקנה המתגוררים גם הם גרים בעיר העתיקה.
מפגשים אלו מעוררים את השאלה אודות הקשר בין העבר להווה ואודות משמעות מפגש פשוט בין אנשים. כשהסופר ייתקל שוב בתהלה הוא יתחיל לתמוה האם יד נעלמה היא המכוונת את השניים להיפגש או שמא הצורך שלהם זה בזו?אט אט ייחשף לסיפור עברה של תהלה עד שלבסוף תתגלה המהות האמיתית של החיבור בין השניים, אשר עיקרו גאולה.

 

צילום: יעל אילן

תהלה, הוא סיפור של ש"י עגנון. סיפור שרבים מכירים כאחד מסיפורי החובה לבחינות הבגרות, ומדהים כל פעם לגלות מחדש איזה אוצרות קיימים בספרות העברית הישנה, כמה לא נס ליחה וכמה טוב שיש תיאטראות כמו החאן שמעיזים, מתעקשים, מזכירים ומביאים הצגה כמו תהלה.

על הבמה התפאורה מינימליסטית, המתוגברת לעיתים עם תפאורה ניידת, מופיעים 3 שחקנים כישרוניים. ולמרות מיעוט השחקנים והתפאורה, רוב הזמן נדמה שהבמה עמוסה בדמויות ערטילאיות שנוכחות מאוד.

ירושלים העתיקה, מקום קסום ומיוחד, אשר מצליחה להפתיע כל פעם מחדש, נוכחת מאוד על הבמה על סמטאותיה, מסתוריה, הדמויות המפתיעות שצצות בה, הקור החודר לעצמות שבה.

הדמויות הנוספות שהופיעו על הבמה היו בובות. הבחירה בהם מיוחדת, מפתיעה ומרתקת. ולמרות המגבלה שלהן כבובות ולא דמויות אנושיות פיזיות, הפרט השולי הזה נעלם כשהן הופעלו בכישרון רב בעזרת ידיה וקולה של השחקנית תמר אלקן. הבובות היו חתולים, שביטאו את עצמם בהתחנחנות ובקולותיהם. אבל על כולם עלתה הבובה בדמותה של תהלה. קולה, המבט בעיניה המשדר יופי, איפוק, ענווה, חוכמת חיים. הזיקנה בעצמות ידיה המגוידות והחוכמה הטבועה בעיניה החדות ובפניה הנושאות את גילה. וכשלרגע השירה מבט היה נדמה שדמות בשר ודם לפני.

יואב היימן, משכנע בדמותו של הסופר הגמלוני התוהה והכרוך אחרי תהילה. ויהויכין פרידלנדר מרשים בשפע הדמויות שעטה ופשט מעליו בכישרון רב, מדמות המספר הכל יודע לדמויות משנה משעשעות כמו הרבנית והחכם הירושלמי.

ההצגה מקסימה, מרשימה ומושקעת. הצגה שמותירה רושם רב גם הרבה אחרי שההצגה נגמרה ועזבנו את האולם.

מיקומו ואופיו של המבנה המכיל את תיאטרון החאן, רק מוסיף לעוצמת החוויה מההצגה ולרשמים שהותירה בצופי ההצגה.

תודה לתיאטרון החאן.

"תהלה" – תיאטרון החאן

משתתפים:
יהויכין פרידלנדר,יואב היימן,תמר אלקן

עיבוד למחזה:שחר פנקס
בימוי: שיר גולדברג
תפאורה: נטשה טוכמן-פוליאק
תלבושות: מאור צבר
מוסיקה: דניאל סלומון
תאורה: רוני כהן
עיצוב בובות:אמירה פנקס
הדרכת בובות:עופר עמרם
ייעוץ – נוסח, שפה ודיבור: נגה יתומי

צילום: יעל אילן

צילום: יעל אילן

עיניהם צופות באלוהים - זורה ניל הרסטון

"עיניהם צופות באלוהים" מספר את סיפור חייה של ג'ייני קרופורד. אישה שחורה בשנות ה-40 לחייה, צאצאית לעבדים משוחררים בשלהי המאה התשע-עשרה ובתחילת המאה העשרים.

ג'ייני היא בת לאב לבן שאנס את אמה השחורה ונטש אותה. האם אף היא נוטשת את הילדה והיא גדלה אצל סבתה. הסבתא מנסה לדאוג לעתידה של הנכדה מאלצת אותה להינשא לגבר מבוגר ממנה בשנים רבות. אבל מתברר שלג'ייני דעות ורצונות משלה והיא נוטשת את בעלה לטובת ג'ו, בחור אחר, צעיר, וכריזמטי, איתו היא עוברת לעיירה קטנה בפלורידה שנבנתה לאחר ביטול העבדות עבור שחורי עור. אבל גם הנישואים איתו לא צולחים. הוא אומנם דואג לרווחתה החומרית אבל היא מגלה שעבורו היא משמשת רק קישוט. לאחר מותו פוגשת ג'ייני בבחור הצעיר ממנה בשנים רבות, ולמרות התגובות בסביבתה היא אינה מוכנה לוותר על הסיכוי לאהוב ולחיות באושר.

הסיפור הוא סיפור אוניברסאלי, אישה הכמהה לאהבה והגשמה בזכות עצמה. המיוחד בספר הוא התקופה בה היא מנסה להשיג את רצונותיה. תקופה לא פשוטה לאישה ואחת כמה וכמה לאישה שחורה. ועל אף הכול, היא לא מוותרת לעצמה ולא נכנעת לרצונות של האנשים בסביבתה.

בנספח של הספר מספרת המתרגמת כי הספר נכתב בניב האנגלית האפרו-אמריקאית המדוברת של אזור דרום ארצות הברית, בתחילת המאה העשרים. בניסיון לתרגם ניסתה המתרגמת לכתוב בשפה מדוברת ומובנת בשפת היום יום אבל עדיין להעביר את צורת הדיבור ומשיכת ההברות בדומה לניב האפרו אמריקאי של אז, והתוצאה מרשימה.

'עיניהם צופות באלוהים' יצא במקור לאור בשנת 1937, ועתה לראשונה תורגם לעברית. ספר מיוחד שמראה איך לא נס ליחה של ספרות שנחשבת קלאסיקה, וכולי תקווה שספרים נוספים פרי עטה של הסופרת לא ישכחו ויתורגמו אף הם.

ואי אפשר בלי כמה ציטוטים או יותר נכון פנינים מתוך הספר:

"אוניות במרחק נושאות על סיפוניהן את משאלות ליבו של כל אדם. יש אנשים שהן מתקרבות אליהם עם הגאות. אצל אחרים הן נשארות תמיד בקו האופק, לעולם לא מחוץ לטווח הראיה, לעולם לא מגיעות, עד שהצופה מוותר ומפנה מהן את מבטו בהשלמה, חלומותיו גוועים בלעגו של הזמן. כאלה הם חייהם של בני האדם".  (עמ' 9)

"אבל נשים שוכחות את כל מה שהן לא רוצות לזכור, וזוכרות כל דבר שהן לא רוצות לשכוח. החלום הוא אמת. ואז הן פועלות ועושות דברים בהתאם לזה. (עמ' 9)

"אז האיש הלבן זורק לרצפה את כל המשא ואומר לאיש השחור להרים את זה. ואז הוא מרים כי הוא חייב, אבל הוא לא מחזיק את זה על הגב שלו. הוא נותן את זה לנשים. האשה השחורה היא הפרד של העולם". (עמ' 25)

עיניהם צופות באלוהים, מאת: זורה ניל הרסטון

Their Eyes were Watching God/Zora Beale Hurston

מאנגלית: רעות בן יעקב

הוצאה: הכורסא הוצאה לאור

שנת הוצאה: 2018

במקור יצא לאור בשנת: 1937

מס' עמודים: 246

הצגה – “מתחזקים” – תיאטרון החאן

צילום: יעל אילן

תקציר ההצגה מתוך אתר התיאטרון:

מתחזקים הוא מחזה-יחיד סאטירי, כמעט דוקומנטרי, העוסק בהחזרה בתשובה ובכיוון האלים והחתרני אותו מאמצים פלגים מסוימים ביהדות הלאומנית.

חומרי הגלם להצגה נאספו בסמינרים להחזרה בתשובה, בכתב עת של המחזירים ומתוך שעות רבות וארוכות של האזנה לקלטות-הטפה. לעתים קשה להאמין, אך החומרים, רובם ככולם, אותנטיים לחלוטין.

בהצגה מתחזקים השחקן הוא “המחזיר בתשובה”, כלומר “המחזק”, והקהל הוא הציבור שבא להתחזק.

עד כה לא הצליח המחזה להחזיר בתשובה, או “לחזק”, אפילו אדם אחד. לעומת זאת יש מלעיזים הגורסים שהוא החזיר קומץ אנשים בשאלה, או “החליש” אותם במקום לחזקם. המחזאי מכחיש.

 צילום: יעל אילן

ב. מיכאל – המחבר של ההצגה, מי שהיה אחראי לטקסטים מבריקים בסדרות ידועות כמו ניקוי ראש, זהו זה וקרובים קרובים הפליא גם הפעם בטקסט חד, שנון ומבריק העוסק בניסיון של להחזיר בתשובה, ולשם כך הכול מותר וכשר.

על הבמה מופיע שחקן יחיד ונהדר, יהויכין פרידלנדר. שחקן אותו אני אישית נהנית לראות במבחר דמויות שונות ומשונות בהצגות שונות בתיאטרון. פרידלנדר מגלם בהצגה זו מטיף אשר מגיע לתיאטרון הטמא, כדי להדגים לקהל הצופים החילוני כמה נלוזות דרכיו ומנסה לגרום לו להתחזק ולמצוא את התשובה. דבריו נשמעים מופרכים וכבדיה מגוחכת לשומע החילוני, אבל המטיף משוכנע בצדקת דבריו וככל שהוא משוכנע ובטוח יותר, מבטו על הקהל מביע רחמים על החילוני שעדיין לא השתכנע.

תוך כדי הניסיון להחזיר בתשובה נעשה שימוש במשחקי מילים כמו "חילוני" – "חולני" – "חול" – "חיל" שזה פחד ומכאן לא רחוק להגיע ליהודי חילוני = יהודי פחדני, וזו רק דוגמא אחת.

דרך אחרת היא השימוש בגימטרייה של מילים, אמנם לא בדקתי את הנכונות של רצפי המילים בגימטרייה אבל הרעיון וההצעות החלופיות ריתקו (למשל באחת מהדוגמאות נאמר: "תיאטרון טמא" שווה בגימטריה ל-726. זהו גם סיכום האותיות של "באה התשובה", 726). דרכים נוספות היו על לשון המשל והנמשל סיפורים מיום יום והשלכות כלפי התנהגות של בורא עולם, וכפי שכבר אמרתי הכל מותר וכשר.

ההצגה מוגדרת כסאטירה, אבל צחוק רב לא נמצא בה, אלא הרבה חומר למחשבה על הלך רוח שקיים סביבנו והצורך לפקוח עיניים.

הצגה ומשחק משובחים, נוקבים ומעוררי מחשבה.

 תודה לתיאטרון החאן.

“מתחזקים” – תיאטרון החאן

מאת: ב. מיכאל

משתתפים: יהויכין פרידלנדר

בימוי: מיכאל גורביץ’

עיצוב: רות מילר

צילום: יעל אילן