תַּצְרֵף – עיבוד תיאטרלי מודרני ליצירת המופת “בדמי ימיה” מאת חתן פרס הנובל ש”י עגנון
"בדמי ימיה מתה אמי. כבת שלושים שנה ושנה הייתה אמי במותה. מעט ורעים היו ימי שני חייה”.
מי לא מכיר או נחשף לכתבים של ש"י עגנון, בן אם כהכנה לבחינות הבגרות או כאוהב ספר, ועדיין למרות מרחק השנים והשפה העברית הישנה עדיין כתביו וסיפורי המופת שלו ממשיכים לרתק.
גם ההצגה "בדמי ימיה" למרות היותה מוגדרת כעיבוד מודרני, השפה בה דיברו בניהם השחקנים היא לא עברית יומיומית אלא קרובה יותר לשפה בה נכתב הסיפור.
לאה, אמה של תרצה, נפטרה בגיל צעיר. מותה מותיר חלל עמוק בקרב הסובבים אותה ובעיקר אצל בתה, תרצה, בת ה-13. זמן מה לאחר המוות, מגלה תרצה את סיפור האהבה המוחמץ של אמה לעקביה מזל ואת הנישואים המאולצים של הוריה. גילוי זה מטלטל אותה וגורם לה לצאת למסע ולהתחקות אחר חוויותיה של אמה. בניסיונה להתקרב ולהידמות לאמה והן סדרה של טעויות של קרוביה מוצאת את עצמה תרצה בזרועותיו של עקביה ונישאת לו. אבל גם נישואים אלו אינם מביאים לה את האושר המיוחל ותרצה מוצאת את עצמה כמו הוריה בנשואים לא מאושרים.
במקום קסום (תיאטרון החאן) המלא כולו באווירה מיוחדת המלווה את האנשים המגיעים למקום ובמיוחד להצגה הספציפית הזו, ותורם רבות להנאה ולחוויה המיוחדת והקסומה של נוכחות וצפייה בהצגה.
ההצגה, קטנה ואינטימית, הבמה מינימליסטית ועם זאת עולם ומלואו, השפה העגנונית, השחקנים המוכשרים שבעבודת צוות מתואמת להפליא אשר בניהם בולטת הדמות של תרצה (שחקנית מוכשרת וכובשת לב אשר אני מקווה שעוד נמשיך לשמוע ממנה רבות), סך כל הדברים מביאים לתוצאה קולחת, מעניינת, מענגת ונפלאה.
רוצו לראות!
"בדמי ימיה", מאת תיאטרון החאן
משתתפים:
אור לומברוזו – תרצה, ביתם של לאה ומינץ
אודליה מורה-מטלון – קילא, סוכנת הבית בבית משפחת מינץ
דודו בן-זאב – מינץ, בן למשפחת סוחרים, אביה של תרצה, אלמן
יואב היימן – עקביה מזל, אהובה לשעבר של האם לאה, מורה בסמינריון למורות
עירית פשטן – מינטשי גוטליב, חברת ילדות של האם לאה
יובל אורון – לנדא, סטודנט המאוהב בתרצה
עברית: ע”פ ש”י עגנון
עיבוד: שחר פנקס
בימוי: שיר גולדברג
תפאורה ותלבושות: רוני וילוז’ני
תאורה: רוני כהן
מוסיקה: שלומי ברטונוב
תנועה: עומר שמר
עיצוב מסיכה: אמירה פנקס וסטודיו מרבה ידיים
שפה ודיבור: דן ענבר
קרדיט צילום: יעל אילן
