'בלו' עוסק בכוחה המרפא של הנתינה והאהבה לזולת.
בעקבות אסון בחייה של ג’יני קרטר, כדרך להתמודד עם האובדן, היא נוטשת את חייה הבורגנים עוזבת הכל ועוברת לעבוד בארגון לזכויות אדם, שם היא נשלחת למשימות באזורים מסוכנים בעולם, בתנאי שטח קשים להקל על סבלם של נפגעים באותם איזורים. עבודה שלא מותירה לה זמן לחשוב ולטבוע בכאביה הפרטיים.
באחת מאותן תקופות של בין לבין משימות, ערב חג, אחד מאותם ימים שהבדידות קשה בהם, יוצאת ג'ני מביתה ובמהלך טיול מעל גשר היא צופה בנהר ומחשבות אובדניות בראשה. מזווית עיניה היא מבחינה בתנועה שמשנה את חייה. כך היא פוגשת בבלו, נער שעיניו הכחולות והמיוחדות העניקו לו את שמו. בלו ילד חסר בית, אשר מוצא מחסה זמני מהקור במחסן עיריה. החיים לא האירו פנים לבלו. הוריו נפטרו והוא אף עזב את החיים הקשים בבית דודתו האפוטרופוסית שלו, שאינה רוצה בו בחייה ועבר לחיות ברחוב.
"שדים" מעברו של בלו מתגלים בדמותו של כומר המנצל את מעמדו וכוחו להתעלל מינית בילדים, בעוד הסביבה והכנסיה מעלימים עין ועוברים לסדר היום. ג'ני נרתמת למלחמה בנושא, למען בלו ולמען כל אותם ילדים שנפגעו.
המפגש המקרי בין בלו וג'ני והקשר המיוחד שנוצר בניהם מהווה הצלה עבור שניהם ומעניק טעם וסיבה לחייהם.
דניאל סטיל היא סופרת מאוד פורה, והיו שנים שאהבתי לקרוא את ספריה. אבל לאחר תקופה הרגשתי שמיציתי, סגנון הכתיבה שלה קצת נמאס עלי. עתה לאחר הפסקה של מספר שנים אמרתי לעצמי שאולי כדאי לנסות שוב והופתעתי לטובה. הנושאים בהם נגע הספר היו מעניינים, מרגשים ונוגעים ללב.
בלו, מאת: דניאל סטיל
BLUE – Danielle Steel
מאנגלית: יפעה הדר
הוצאה: כנרת, זמורה-ביתן, דביר
שנת הוצאה: 2017
מס' עמודים: 272
