צילום: יעל אילן
'פונדק הרוחות' הוא מחזה מאת נתן אלתרמן. מחזה עם טעם ואווירה של פעם. והוא בהחלט חגיגה ותענוג לאוהבי התיאטרון.
המחזה מספר על חננאל, כנר מתוסכל שרוצה לפרוץ לעולם ולהגשים את עצמו. אשתו, נעמי, מאפשרת לו לצאת ולחפש את ייעודו, וכדי לממן את חלומו, מסעו ותוכניתו היא מוכרת את עצמה כשפחה לחלפן כספים ולבנו למשך 12 שנה, תמורת נדר שישובו להיפגש בחלוף 12 השנים.
צילום: יעל אילן
חננאל בלי לחשוב פעמיים לוקח את הכסף ויוצא לעולם. בדרכו הוא פוגש בנווד או שאולי הוא השטן שתכנן כנראה לקחת את נשמתה של נעמי. הוא "מוכר" לנווד את נשמתו, והנווד ובעלת הפונדק הופכים לסוכנים הבונים לו את הקריירה.
צילום: יעל אילן
השנים חולפות להן לאיטן ובעוד חננאל רק עולה, מצליח, וכישרונו מתפרסם, נעמי ברקע מתדרדרת, מזדקנת ולאט לאט כורעת תחת כובד המשא, ומושכת רק כדי לשרוד את השנים ולפגוש את אהובה מחדש.
על במה כמעט ריקה, ועם המעט שבה שבעצם מתאר עולם שלם וחיים שלמים, מלווה הצופה את חננאל ונעמי לאורך 12 השנים, מרגע הפרידה ועד המפגש. וכל שהוא יכול זה להתרגש עד דמעות מכאבה ולהעריץ את כוח הסבל וההתמדה של נעמי, אותם מצליחה השחקנית סוזנה פפיאן להעביר בכישרון רב, לאהוב ולכאוב את "עיוורונו" של חננאל (אריאל וולף), ולהתרגש משירתה של בעלת הפונדק (עירית פשטן) המספר על הבל היופי.
חגיגה לרגש ולעין, מחזה עם טעם ואווירה של פעם. רוצו לראות.
תודה לתיאטרון החאן על החוויה.
צילום: יעל אילן
תקציר ההצגה מתוך אתר התאטרון:
“פונדק הרוחות”, מחזהו הראשון של נתן אלתרמן, הוצג לראשונה ב-1962 בתיאטרון הקאמרי, בכיכובם של חנה מרון ויוסי ידין, ומאז לא עלה שוב בתיאטרון רפרטוארי. המחזה עולה עכשיו בעיבוד מודרני על בימת החאן.
חננאל, כנר, יוצא אל העולם הגדול בחיפוש אחר התהילה, כשהוא נשבע לשוב אל רעייתו נעמי בתום שתים עשרה שנים בדיוק. נעמי מסכימה להקריב את עצמה לטובת הקריירה של חננאל. הם נפרדים ומתחייבים להיפגש באותו מקום ובאותה שעה בדיוק. נעמי מוכרת את עצמה כשפחה לבן החלפן המאוהב בה, בעוד חננאל יוצא אל העולם להגשים את עצמו.
המחזה עוסק במתח המתקיים בין האמנות הדורשת התמסרות אין סופית וגובה מחיר כבד, לבין חיי היום-יום, המורכבים מאין סוף פרטים וחוויות ומצריכים איזון והכלה. הבימאית שיר גולדברג מעניקה את פרשנותה הייחודית למחזה באמצעות נוסח הצגה חדש, הכולל מבחר משיריו של אלתרמן וכן תפיסת במה בה המקביליות בין עבודת החיים לבין האמנות מתגלמת בתנועה ובזמן.
משתתפים: דודו בן זאב, אריאל וולף, אור לומברוזו, שחר נץ, סוזנה פפיאן, יהויכין פרידלנדר, עירית פשטן, אריה צ'רנר, ניר רון, איתי שור, יניב סגל
בימוי: שיר גולדברג
תפאורה: אדם קלר
תלבושות: טל קלשון
תאורה: רוני כהן
מוסיקה: שלומי ברטונוב
תנועה: אריאל וולף
שפה ודיבור: ענת זמשטייגמן
עיצוב הקוף: אמירה פנקס וסטודיו מרבה ידיים
קרדיט צילום: יעל אילן
