הצגה – "תעלולי סקפן" – תיאטרון החאן

צילום: גדי דגון

'תעלולי סקפן' מעלה את סיפורם של שני זוגות אוהבים : ליאנדר וזרבינט ושל אוקטב והיאסינט. שני הזוגות רוצים להתחתן אבל מפחדים מאבותיהם ז'רונט וארגנט שמצדם כבר מתכננים לחתן אותם עם בנות זוג אחרות. על מנת לשכנע ולפייס את דעתם של האבות הזוגות מבקשים את עזרתו של סקפן, משרתו של ז'רונט, ושמצידו נעזר בסילבסטר, משרתו של ארגנט. לאחר מסכת של תחבולות ותעלולים מצדו של סקפן התושייתי והממולח, מתגלה האמת והכל בא על פתרונו בשלום וכולם מאושרים ומרוצים.

על במה נטולת תפאורה וכמעט עירומה למעט מזרון ולעיתים כסאות, המחסור אינו מורגש. השחקנים, התלבושות, הטקסט והמוזיקה של קרן פלס מחפים על החוסר.

אריה צ'רנר ויהויכין פרידלנדר בתפקיד האבות העשירים והקמצנים מצליחים כל אחד בדרכו שלו להמחיש את קמצנות דמותם של האבות ואת טיפשותם ביחסם למשרתיהם.

צילום: גדי דגון

את ההצגה גונב ויטלי פרידלנד, מלא קסם והומור הוא מתזז על הבמה ומצליח לעזור לאוהבים לשכנע קמצנים ולנקום נקמות קטנות בהרבה קסם וחן.

ארז שפריר בתפקיד סילבסטר ובעוד בכמה דמויות שונות הוא חוויה מיוחדת בפני עצמה. תעלוליו, הופעותיו המפתיעות, הפתאומיות והלא צפויות על הבמה גרמו לי כצופה לתהות מתי ואיך הוא יצוץ לו שוב על הבמה ולהתענג כל פעם מחדש.

צילום: גדי דגון

בשנים האחרונות צפיתי בלא מעט הצגות, את חלקן אהבתי ואת האחרות פחות. מקומדיות רבות שיצא לי לצפות, יצאתי עם תחושה מעוסה, שניסו להצחיק אותי בכוח וחלקן היו פשוט בדיחה על חשבון האינטליגנציה של הצופה. ההצגה תעלולי סקפן צריכה להיות דוגמא ובית ספר מעולה לכל אותן שחקנים/הצגות/במאים, איך צריכה להיות קומדיה טובה. איך לגרום לצופים ליהנות מכל דקה ולא לרצות שייגמר. איך לגרום לצופים לרצות לראות את ההצגה שוב ותאמינו לי שמעט מאוד פעמים, עם כל כמה שנהניתי מהצגה, יצאתי עם תחושה שאם תהיה לי אפשרות ארוץ לראותה שוב.

ואם לא פרטתי והבהרתי מספיק כמה נהנתי מההצגה המעולה הזו, אז מספיק לבדוק כמה שנים ההצגה הזו עדיין רצה וממלאת אולמות בכל פעם שהיא עולה. קרוב ל-10 שנים!!!

תודה לתיאטרון החאן על החוויה וההנאה הרבה בצפייה בהצגה.

"תעלולי סקפן", מאת: תיאטרון החאן

תקציר ההצגה מתוך אתר הבמה:

המחזה "תעלולי סקפן" הוא קומדיה צרפתית שכתב מולייר המספרת את סיפורם של שלושה: אוקטב וליאנדר, שני נערים מפונקים מבית עשיר, וסקפן, ספק משרת ספק יועץ תככים, שניתן להשתמש בשכלו החריף כדי להיחלץ מצרות שעדיף היה מלכתחילה לא להיכנס אליהם.

השניים ליאנדר ואוקטב מתאהבים כל אחד בשתי נערות עניות, אך חוששים מתגובת אבותיהם שלהם יש תכניות אחרות לגמרי לגביהם. על מנת להינצל מעונש, ועל מנת שלא לאבד את אהבת הוריהם (וגם לא חלילה את הירושה), הם מגייסים לעזרתם את סקפן, כדי שבעזרת שכלו החריף ופניו התמימות יחלצם מהצרה שאליה נקלעו. סקפן שאינו מחמיץ שום הזדמנות לשקר, לרמות ולנצל את תמימות זולתו, נרתם כמובן למשימה, ובמהלך ההצגה עובר מתחבולה אחת לאחרת בכדי לסייע לשני חבריו-אדוניו עד הסוף הטוב שבו הכול בא על מקומו בשלום.

משתתפים:

ארז שפריר, אריאל וולף, אריה צ’רנר, נילי רוגל, שמרית לוסטיג / תמר אלקן, ויטלי פרידלנד, יהויכין פרידלנדר, יואב היימן / איתי זבולון

קומדיה מאת :מולייר

נוסח עברי: נתן אלתרמן
בימוי: אודי בן משה
תפאורה: פרידה קלפהולץ-אברהמי
תלבושות: דנה צרפתי
מוסיקה: קרן פלס
תאורה: רוני כהן

קרדיט צילום: גדי דגון

צילום: גדי דגון

הצגה – "העולם האחר" – תיאטרון החאן

צילום: יעל אילן

ההצגה 'העולם האחר' היא דרמת פשע פסיכולוגית וירטואלית. היא מתרחשת בעולם עתידני, שבה האינטרנט היא רשת מתוחכמת המנהלת מתחמים עם מציאות מדומה, ומאפשרת לאנשים להתחבר למה שהרשת מציעה, ליצור לעצמם זהות חדשה ולעשות ככל העולה על רוחם.

צילום: יעל אילן

מוריס, בלשית משטרה, מגלה מתחם סודי שכזה אשר מזמין אנשים לממש תשוקות אפלות. המתחם הסודי מהווה גן עדן יפהפה למימוש תאוות אסורות, ונוצר על ידי יוצר מסתורי בשם "פאפא" ונקרא בשם "המפלט" ובמרכזו ילדה קטנה. הכל מכוון ומרמז לכיוון נושא הפדופיליה. הבלשית מצליחה לשים את ידיה על אותו "פאפא" מביאה אותו לחדר חקירות ומכאן מתחיל משחק מוחות כשהבמה נעה בין חדר החקירות לבין ה"מפלט" עד לסוף המפתיע, אבל בעצם אין סוף והקהל נשאר עם שאלות רבות.

צילום: יעל אילן

האם כל מה שאסור במסגרת החוק בעולם האמיתי נהפך למותר בעולם האחר, הווירטואלי? היכן נמצא הגבול במימוש פנטזיות ותשוקות? והאם הדילמות האתיות שקיימות בעולמנו אין להם שום משמעות בעולם אחר? כמה קל להתפתות? והאם לשם העולם הולך?

אלו שאלות שהמשיכו ועדיין ממשיכות להדהד בראשי הרבה אחרי שהמסך ירד. בזו גדולתה של ההצגה, השאלות שהיא מעלה ועצם זה שאינה מרפה מהצופה הרבה אחרי שעזב את האולם.

צילום: יעל אילן

לכל אותם אנשים ה"מכורים" לאינטרנט וגם לאלו שלא, מומלץ בחום.

תודה לתיאטרון החאן על החוויה העתידנית והמיוחדת.

"העולם האחר", מאת: תיאטרון החאן

 תקציר ההצגה מתוך אתר התיאטרון:

מוריס, בלשית משטרה  צעירה ושאפתנית, מגלה ברשת מתחם חדשני ומסתורי, המזמין אנשים לממש תשוקות אפלות. אחרי מבצע בילוש סודי היא מצליחה ללכוד את “פאפא”- יוצר המתחם המסתורי ולהביא אותו אל חדר החקירות. החקירה הופכת לקרב מוחות מסוכן שמאיים לחשוף סודות אפלים מעברה של מוריס ולהרוס את החקירה ואת חייה שלה.

עלילת המותחן נעה בין חדר החקירות לבין “המפלט”, אותו מתחם סודי ויפהפה המהווה גן עדן של תאוות אסורות, ומביאה את המחזה אל סופו המפתיע והמתוחכם.

"העולם האחר" הינו מחזה עטור שבחים ופרסים, ביניהם פרס סוזאן סמית בלאקברן לשנת 2012. ב"טלגרף" הבריטי הגדירו את המחזה: "דרמה חדה ומטלטלת",  ב"וושינגטון פוסט" בארה"ב סיכמו: "מבט חכם ושונה על מוסר בעולם הוירטואלי".

 את המחזה כתבה המחזאית האמריקאית ג'ניפר היילי והוא הוצג לראשונה בכנס מחזאים ב-2011 (הבכורה התקיימה ב-2013 בקליפורניה). מאז, הוצג המחזה במקומות נוספים ברחבי ארה"ב ובאוסטרליה.

משתתפים: אריאל וולף, אריה צ’רנר, יהויכין פרידלנדר, יעל טוקר וסוזנה פפיאן

עברית: אלי ביז’אווי

מאת: ג'ניפר היילי

בימוי: איה קפלן

תפאורה: סבטלנה ברגר

תלבושות: יהודית אהרון

תאורה: רוני כהן

מוסיקה: אבי בללי

וידיאו ארט: גיא רומם

תנועה: עמית זמיר

קרדיט צילום: יעל אילן

צילום: יעל אילן

הצגה – “חקירה חוזרת בעניין מותו המוזר של אנרכיסט מפוקפק” – תיאטרון החאן

צילום: ז'ראר אלון

חקירה חוזרת בעניין מותו המוזר של אנרכיסט מפוקפק – זהו שמה של ההצגה החדשה אותה מעלה תיאטרון החאן בימים אלו. שם קצת מפוקפק ולא קליט, שם שלדעתי לא עושה חסד עם ההצגה ויגרום אולי לאנשים להירתע. ואולי אני טועה ודווקא שמה הלא קליט של ההצגה יסקרן? בכל מקרה תנסו לשנן לכם את השם ולזכור שאתם חייבים לעצמכם את ההצגה המדהימה הזו. הצגה נהדרת שאני מאחלת לה ולשחקניה שתצליח ותרוץ רבות על במות התיאטרון כי היא בהחלט ראויה לזה.

צילום: ז'ראר אלון

ההצגה מתרחשת כולה במשרד כלשהו בתחנת משטרה באיטליה. לכאורה באיטליה כי אם נעצום עיניים היא יכולה להיות בכל מקום, ואולי לאו דווקא במשטרה או לאו דווקא באיטליה... מטורף עם תעודות מגיע לתחנת המשטרה, מתחפש לשופט-חוקר ומנהל חקירה סביב מותו של אדם תמים שהמשטרה הלבישה עליו בכוח שהוא אנרכיסט ו"גרמה" כנראה למותו. ה"מטורף" מצליח להוציא בדרכים לא דרכים אמיתות וגילויים מהשוטרים, מוביל אותם באף ועושה בהם כרצונו עד לסוף המפתיע. ועל הדרך אף מצליח להכניס ב"חן" ונונשלנטיות גם קצת עקיצות על האקטואליה הפוליטית והשחיתות המקומית כאן בארצנו.

ההצגה מרהיבה, וקולחת. אין בה רגע דל. כל ששת השחקנים שיחקו נהדר, אבל ארז שפריר התעלה על כולם. ארז שפריר הוא פשוט וירטואוז, בקלילות ובשארם הוא גונב את ההצגה, משתולל על הבמה, ועושה ככל העולה על רוחו. הוא מפתיע במעברים מדמות לדמות, לובש ופושט דמויות ומביא את ההצגה לשיאים כאלו שלא מאמינה שהיו מגיעים אליה בלעדיו.

 

צילום: ז'ראר אלון

תזכרו את השם, חקירה חוזרת בעניין מותו המוזר של אנרכיסט מפוקפק, וחפשו אותו במדורי התיאטרון וכשתתקלו בו אל תהססו ורוצו לראותה.

 תודה לתיאטרון החאן.

"חקירה חוזרת בעניין מותו המוזר של אנרכיסט מפוקפק" – תיאטרון החאן

תקציר ההצגה מתוך אתר התיאטרון:

ההצגה המתרחשת במילאנו היפה, שבאיטליה היפה, היא על ימינו היפים בכלל.

ברקע נשמעים הדי פצצות המתפוצצות בתחנות רכבת, במסעדות ובסופרמרקטים.  קולות עמומים אך מוכרים של שביתות, עיצומים, הדלפות, השמצות ושיקוצים בכלל, ורעש כללי ברור של חבטות והתכתשויות בין כל מי שיש לו יד או רגל- באיטליה כמובן.

מטורף המשוגע על תחפושות, מתחפש לשופט-חוקר וחושף בחקירה חוזרת בעניין מוות מאוד מוזר של אנרכיסט-טרוריסט די מפוקפק את:

שחיתות המדינה (באיטליה כמובן)

טמטום השוטרים (רק באיטליה, כמובן)

הגל הגואה של ניאו פשיסטים וניאו נאצים (באיטליה ובסביבותיה)

ואת חוסר האונים המסורתי והבולט של מתקני החברה המתונים למיניהם (שם, פה, ובכל מקום)

מחזהו הנודע של דריו פו, זוכה פרס נובל לספרות לשנת 1997.

 

צילום: ז'ראר אלון

משתתפים:
ארז שפריר, ניר רון, יוסי עיני, יואב היימן, כרמית מסילתי קפלן, איתי שור

מאת: דריו פו

נוסח עברי: נסים אלוני

עיבוד ובימוי: מיכאל גורביץ’

תפאורה ותלבושות: סבטלנה ברגר

תאורה: רוני כהן

מוסיקה: דניאל סלומון

צילום: ז'ראר אלון

צילום: ז'ראר אלון

אדם צעיר – עיתון לילדות ולילדים - שלג - גיליון 55

החודש ביקשתי לשחזר את הקסם וההנאה שהייתה לי בחודש שעבר עם העיתון הקודם שעסק בסבתאות. פחדתי שהייתי משוחדת בגלל הנושא ולכן רציתי לדפדף בגיליון אחר ולבדוק אם הפחד שלי נכון או שלחינם. מתברר לשמחתי שלחינם. התענוג וההנאה חזרה על עצמה גם בגיליון החדש. ואפילו למדתי דבר חדש או שנים.

הנושא הפעם אחר, שלג. העיתון מצליח בשילוב עם איורים עדינים ומקסימים, ללמד, לספר, לחרוז, לחוד חידות והכול סביב נושא השלג, בארץ ובעיקר בעולם הגדול.

העיתון פתח בניסיון להביא את חווית השלג לאלו שהשלג לא יורד באזור מקום מגוריהם.

המשיך באגדה מקסימה על ילד שלמד בדרך הקשה את חווית ההישרדות בשלג לאחר שמשאלתו להפוך לדוב ולישון כל החורף התגשמה.

לימד את הקוראים על פסטיבל השלג ביפן. פסטיבל מרהיב שהתחיל בניסיון ליצור תערוכה קטנה בפארק מקומי והפך תוך שנים מעטות לאירוע פסטיבל שנתי שנמשך 7 ימים ובו משתתפים אנשים מכל העולם הבונים פסלים מרהיבים וגדולים שרק כדי לבנות אותם דרושה פעולת הכנה ובניה חודשים רבים לפני.

גילה לילדים (ולהורים) איך להכין איש שלג, טעים במיוחד, עשוי מחלבה, שוקולד, ביסקוויטים ועוד דברים טובים, כך שחייב להיות מוצלח.

לימד על עולמה של חיה מיוחדת, שמזוהה ומקושרת עם שלג. פינגווין. על חייהם בלהקות גדולות, ועל כך שלכל פינגווין יש קריאה מיוחדת משלו ובעזרתה בני זוג מוצאים אחד את השני ואת האפרוח שלהם. על זנים שונים של פינגווינים, על גידול הדור הבא, ועל דרכם המיוחדת להתחמם. במקומות קרים ביותר, בהם הטמפרטורה יורדת עד למינוס 50 מעלות, הלהקה מצטופפת, מקיפה ומחממת את אחד הפינגווינים. לאחר שהוא מתחמם עובר הפינגווין לשולי הלהקה וחבר אחר תופס את המקום הנעים באמצע. מקסים.

וזה רק חלק מהקסם.

העיתון הבא יהיה כנראה באווירה פורימית ויעסוק בנושא גמד-ענק.

לכל אלו שיש להם ילדים או בני נוער צעירים, ממליצה לכם בחום לעניין אותם בעיתון הזה. הם יתעניינו ואתם המבוגרים תיהנו. הוא קסום, מרהיב, מעניין, מלמד ומרתק.

אדם צעיר – עיתון לילדות ולילדים – שלג – גיליון 55

הוצאת: אדם צעיר

שנת הוצאה: 2018

עורכת: דניאלה אסא

מאיירת הגיליון: שחר קובר

הצגה – “תהלה” – תיאטרון החאן

צילום: יעל אילן

תקציר ההצגה מתוך אתר התיאטרון:

תהלה, סיפור מסע המתאר את חיפושו של סופר אחד, אחר משמעות בחייו. לאחר שהייה ממשוכת בחו”ל, שב הסופר לירושלים. המפגש המחודש עם העיר ועם המתגוררים בתוכה מותיר אותו חסר שקט. באחד הימים הוא פוגש באקראי בתהלה, זקנה צדקת. בין השניים נקשרת שיחה והיא מעוררת את סקרנותו. לאחר פגישה זו, נפגש הסופר עם אנשים שונים בירושלים – חכם ירושלמי ורבנית זקנה המתגוררים גם הם גרים בעיר העתיקה.
מפגשים אלו מעוררים את השאלה אודות הקשר בין העבר להווה ואודות משמעות מפגש פשוט בין אנשים. כשהסופר ייתקל שוב בתהלה הוא יתחיל לתמוה האם יד נעלמה היא המכוונת את השניים להיפגש או שמא הצורך שלהם זה בזו?אט אט ייחשף לסיפור עברה של תהלה עד שלבסוף תתגלה המהות האמיתית של החיבור בין השניים, אשר עיקרו גאולה.

 

צילום: יעל אילן

תהלה, הוא סיפור של ש"י עגנון. סיפור שרבים מכירים כאחד מסיפורי החובה לבחינות הבגרות, ומדהים כל פעם לגלות מחדש איזה אוצרות קיימים בספרות העברית הישנה, כמה לא נס ליחה וכמה טוב שיש תיאטראות כמו החאן שמעיזים, מתעקשים, מזכירים ומביאים הצגה כמו תהלה.

על הבמה התפאורה מינימליסטית, המתוגברת לעיתים עם תפאורה ניידת, מופיעים 3 שחקנים כישרוניים. ולמרות מיעוט השחקנים והתפאורה, רוב הזמן נדמה שהבמה עמוסה בדמויות ערטילאיות שנוכחות מאוד.

ירושלים העתיקה, מקום קסום ומיוחד, אשר מצליחה להפתיע כל פעם מחדש, נוכחת מאוד על הבמה על סמטאותיה, מסתוריה, הדמויות המפתיעות שצצות בה, הקור החודר לעצמות שבה.

הדמויות הנוספות שהופיעו על הבמה היו בובות. הבחירה בהם מיוחדת, מפתיעה ומרתקת. ולמרות המגבלה שלהן כבובות ולא דמויות אנושיות פיזיות, הפרט השולי הזה נעלם כשהן הופעלו בכישרון רב בעזרת ידיה וקולה של השחקנית תמר אלקן. הבובות היו חתולים, שביטאו את עצמם בהתחנחנות ובקולותיהם. אבל על כולם עלתה הבובה בדמותה של תהלה. קולה, המבט בעיניה המשדר יופי, איפוק, ענווה, חוכמת חיים. הזיקנה בעצמות ידיה המגוידות והחוכמה הטבועה בעיניה החדות ובפניה הנושאות את גילה. וכשלרגע השירה מבט היה נדמה שדמות בשר ודם לפני.

יואב היימן, משכנע בדמותו של הסופר הגמלוני התוהה והכרוך אחרי תהילה. ויהויכין פרידלנדר מרשים בשפע הדמויות שעטה ופשט מעליו בכישרון רב, מדמות המספר הכל יודע לדמויות משנה משעשעות כמו הרבנית והחכם הירושלמי.

ההצגה מקסימה, מרשימה ומושקעת. הצגה שמותירה רושם רב גם הרבה אחרי שההצגה נגמרה ועזבנו את האולם.

מיקומו ואופיו של המבנה המכיל את תיאטרון החאן, רק מוסיף לעוצמת החוויה מההצגה ולרשמים שהותירה בצופי ההצגה.

תודה לתיאטרון החאן.

"תהלה" – תיאטרון החאן

משתתפים:
יהויכין פרידלנדר,יואב היימן,תמר אלקן

עיבוד למחזה:שחר פנקס
בימוי: שיר גולדברג
תפאורה: נטשה טוכמן-פוליאק
תלבושות: מאור צבר
מוסיקה: דניאל סלומון
תאורה: רוני כהן
עיצוב בובות:אמירה פנקס
הדרכת בובות:עופר עמרם
ייעוץ – נוסח, שפה ודיבור: נגה יתומי

צילום: יעל אילן

צילום: יעל אילן

עיניהם צופות באלוהים - זורה ניל הרסטון

"עיניהם צופות באלוהים" מספר את סיפור חייה של ג'ייני קרופורד. אישה שחורה בשנות ה-40 לחייה, צאצאית לעבדים משוחררים בשלהי המאה התשע-עשרה ובתחילת המאה העשרים.

ג'ייני היא בת לאב לבן שאנס את אמה השחורה ונטש אותה. האם אף היא נוטשת את הילדה והיא גדלה אצל סבתה. הסבתא מנסה לדאוג לעתידה של הנכדה מאלצת אותה להינשא לגבר מבוגר ממנה בשנים רבות. אבל מתברר שלג'ייני דעות ורצונות משלה והיא נוטשת את בעלה לטובת ג'ו, בחור אחר, צעיר, וכריזמטי, איתו היא עוברת לעיירה קטנה בפלורידה שנבנתה לאחר ביטול העבדות עבור שחורי עור. אבל גם הנישואים איתו לא צולחים. הוא אומנם דואג לרווחתה החומרית אבל היא מגלה שעבורו היא משמשת רק קישוט. לאחר מותו פוגשת ג'ייני בבחור הצעיר ממנה בשנים רבות, ולמרות התגובות בסביבתה היא אינה מוכנה לוותר על הסיכוי לאהוב ולחיות באושר.

הסיפור הוא סיפור אוניברסאלי, אישה הכמהה לאהבה והגשמה בזכות עצמה. המיוחד בספר הוא התקופה בה היא מנסה להשיג את רצונותיה. תקופה לא פשוטה לאישה ואחת כמה וכמה לאישה שחורה. ועל אף הכול, היא לא מוותרת לעצמה ולא נכנעת לרצונות של האנשים בסביבתה.

בנספח של הספר מספרת המתרגמת כי הספר נכתב בניב האנגלית האפרו-אמריקאית המדוברת של אזור דרום ארצות הברית, בתחילת המאה העשרים. בניסיון לתרגם ניסתה המתרגמת לכתוב בשפה מדוברת ומובנת בשפת היום יום אבל עדיין להעביר את צורת הדיבור ומשיכת ההברות בדומה לניב האפרו אמריקאי של אז, והתוצאה מרשימה.

'עיניהם צופות באלוהים' יצא במקור לאור בשנת 1937, ועתה לראשונה תורגם לעברית. ספר מיוחד שמראה איך לא נס ליחה של ספרות שנחשבת קלאסיקה, וכולי תקווה שספרים נוספים פרי עטה של הסופרת לא ישכחו ויתורגמו אף הם.

ואי אפשר בלי כמה ציטוטים או יותר נכון פנינים מתוך הספר:

"אוניות במרחק נושאות על סיפוניהן את משאלות ליבו של כל אדם. יש אנשים שהן מתקרבות אליהם עם הגאות. אצל אחרים הן נשארות תמיד בקו האופק, לעולם לא מחוץ לטווח הראיה, לעולם לא מגיעות, עד שהצופה מוותר ומפנה מהן את מבטו בהשלמה, חלומותיו גוועים בלעגו של הזמן. כאלה הם חייהם של בני האדם".  (עמ' 9)

"אבל נשים שוכחות את כל מה שהן לא רוצות לזכור, וזוכרות כל דבר שהן לא רוצות לשכוח. החלום הוא אמת. ואז הן פועלות ועושות דברים בהתאם לזה. (עמ' 9)

"אז האיש הלבן זורק לרצפה את כל המשא ואומר לאיש השחור להרים את זה. ואז הוא מרים כי הוא חייב, אבל הוא לא מחזיק את זה על הגב שלו. הוא נותן את זה לנשים. האשה השחורה היא הפרד של העולם". (עמ' 25)

עיניהם צופות באלוהים, מאת: זורה ניל הרסטון

Their Eyes were Watching God/Zora Beale Hurston

מאנגלית: רעות בן יעקב

הוצאה: הכורסא הוצאה לאור

שנת הוצאה: 2018

במקור יצא לאור בשנת: 1937

מס' עמודים: 246

הצגה – “מתחזקים” – תיאטרון החאן

צילום: יעל אילן

תקציר ההצגה מתוך אתר התיאטרון:

מתחזקים הוא מחזה-יחיד סאטירי, כמעט דוקומנטרי, העוסק בהחזרה בתשובה ובכיוון האלים והחתרני אותו מאמצים פלגים מסוימים ביהדות הלאומנית.

חומרי הגלם להצגה נאספו בסמינרים להחזרה בתשובה, בכתב עת של המחזירים ומתוך שעות רבות וארוכות של האזנה לקלטות-הטפה. לעתים קשה להאמין, אך החומרים, רובם ככולם, אותנטיים לחלוטין.

בהצגה מתחזקים השחקן הוא “המחזיר בתשובה”, כלומר “המחזק”, והקהל הוא הציבור שבא להתחזק.

עד כה לא הצליח המחזה להחזיר בתשובה, או “לחזק”, אפילו אדם אחד. לעומת זאת יש מלעיזים הגורסים שהוא החזיר קומץ אנשים בשאלה, או “החליש” אותם במקום לחזקם. המחזאי מכחיש.

 צילום: יעל אילן

ב. מיכאל – המחבר של ההצגה, מי שהיה אחראי לטקסטים מבריקים בסדרות ידועות כמו ניקוי ראש, זהו זה וקרובים קרובים הפליא גם הפעם בטקסט חד, שנון ומבריק העוסק בניסיון של להחזיר בתשובה, ולשם כך הכול מותר וכשר.

על הבמה מופיע שחקן יחיד ונהדר, יהויכין פרידלנדר. שחקן אותו אני אישית נהנית לראות במבחר דמויות שונות ומשונות בהצגות שונות בתיאטרון. פרידלנדר מגלם בהצגה זו מטיף אשר מגיע לתיאטרון הטמא, כדי להדגים לקהל הצופים החילוני כמה נלוזות דרכיו ומנסה לגרום לו להתחזק ולמצוא את התשובה. דבריו נשמעים מופרכים וכבדיה מגוחכת לשומע החילוני, אבל המטיף משוכנע בצדקת דבריו וככל שהוא משוכנע ובטוח יותר, מבטו על הקהל מביע רחמים על החילוני שעדיין לא השתכנע.

תוך כדי הניסיון להחזיר בתשובה נעשה שימוש במשחקי מילים כמו "חילוני" – "חולני" – "חול" – "חיל" שזה פחד ומכאן לא רחוק להגיע ליהודי חילוני = יהודי פחדני, וזו רק דוגמא אחת.

דרך אחרת היא השימוש בגימטרייה של מילים, אמנם לא בדקתי את הנכונות של רצפי המילים בגימטרייה אבל הרעיון וההצעות החלופיות ריתקו (למשל באחת מהדוגמאות נאמר: "תיאטרון טמא" שווה בגימטריה ל-726. זהו גם סיכום האותיות של "באה התשובה", 726). דרכים נוספות היו על לשון המשל והנמשל סיפורים מיום יום והשלכות כלפי התנהגות של בורא עולם, וכפי שכבר אמרתי הכל מותר וכשר.

ההצגה מוגדרת כסאטירה, אבל צחוק רב לא נמצא בה, אלא הרבה חומר למחשבה על הלך רוח שקיים סביבנו והצורך לפקוח עיניים.

הצגה ומשחק משובחים, נוקבים ומעוררי מחשבה.

 תודה לתיאטרון החאן.

“מתחזקים” – תיאטרון החאן

מאת: ב. מיכאל

משתתפים: יהויכין פרידלנדר

בימוי: מיכאל גורביץ’

עיצוב: רות מילר

צילום: יעל אילן