הצגה – “תהלה” – תיאטרון החאן

צילום: יעל אילן

תקציר ההצגה מתוך אתר התיאטרון:

תהלה, סיפור מסע המתאר את חיפושו של סופר אחד, אחר משמעות בחייו. לאחר שהייה ממשוכת בחו”ל, שב הסופר לירושלים. המפגש המחודש עם העיר ועם המתגוררים בתוכה מותיר אותו חסר שקט. באחד הימים הוא פוגש באקראי בתהלה, זקנה צדקת. בין השניים נקשרת שיחה והיא מעוררת את סקרנותו. לאחר פגישה זו, נפגש הסופר עם אנשים שונים בירושלים – חכם ירושלמי ורבנית זקנה המתגוררים גם הם גרים בעיר העתיקה.
מפגשים אלו מעוררים את השאלה אודות הקשר בין העבר להווה ואודות משמעות מפגש פשוט בין אנשים. כשהסופר ייתקל שוב בתהלה הוא יתחיל לתמוה האם יד נעלמה היא המכוונת את השניים להיפגש או שמא הצורך שלהם זה בזו?אט אט ייחשף לסיפור עברה של תהלה עד שלבסוף תתגלה המהות האמיתית של החיבור בין השניים, אשר עיקרו גאולה.

 

צילום: יעל אילן

תהלה, הוא סיפור של ש"י עגנון. סיפור שרבים מכירים כאחד מסיפורי החובה לבחינות הבגרות, ומדהים כל פעם לגלות מחדש איזה אוצרות קיימים בספרות העברית הישנה, כמה לא נס ליחה וכמה טוב שיש תיאטראות כמו החאן שמעיזים, מתעקשים, מזכירים ומביאים הצגה כמו תהלה.

על הבמה התפאורה מינימליסטית, המתוגברת לעיתים עם תפאורה ניידת, מופיעים 3 שחקנים כישרוניים. ולמרות מיעוט השחקנים והתפאורה, רוב הזמן נדמה שהבמה עמוסה בדמויות ערטילאיות שנוכחות מאוד.

ירושלים העתיקה, מקום קסום ומיוחד, אשר מצליחה להפתיע כל פעם מחדש, נוכחת מאוד על הבמה על סמטאותיה, מסתוריה, הדמויות המפתיעות שצצות בה, הקור החודר לעצמות שבה.

הדמויות הנוספות שהופיעו על הבמה היו בובות. הבחירה בהם מיוחדת, מפתיעה ומרתקת. ולמרות המגבלה שלהן כבובות ולא דמויות אנושיות פיזיות, הפרט השולי הזה נעלם כשהן הופעלו בכישרון רב בעזרת ידיה וקולה של השחקנית תמר אלקן. הבובות היו חתולים, שביטאו את עצמם בהתחנחנות ובקולותיהם. אבל על כולם עלתה הבובה בדמותה של תהלה. קולה, המבט בעיניה המשדר יופי, איפוק, ענווה, חוכמת חיים. הזיקנה בעצמות ידיה המגוידות והחוכמה הטבועה בעיניה החדות ובפניה הנושאות את גילה. וכשלרגע השירה מבט היה נדמה שדמות בשר ודם לפני.

יואב היימן, משכנע בדמותו של הסופר הגמלוני התוהה והכרוך אחרי תהילה. ויהויכין פרידלנדר מרשים בשפע הדמויות שעטה ופשט מעליו בכישרון רב, מדמות המספר הכל יודע לדמויות משנה משעשעות כמו הרבנית והחכם הירושלמי.

ההצגה מקסימה, מרשימה ומושקעת. הצגה שמותירה רושם רב גם הרבה אחרי שההצגה נגמרה ועזבנו את האולם.

מיקומו ואופיו של המבנה המכיל את תיאטרון החאן, רק מוסיף לעוצמת החוויה מההצגה ולרשמים שהותירה בצופי ההצגה.

תודה לתיאטרון החאן.

"תהלה" – תיאטרון החאן

משתתפים:
יהויכין פרידלנדר,יואב היימן,תמר אלקן

עיבוד למחזה:שחר פנקס
בימוי: שיר גולדברג
תפאורה: נטשה טוכמן-פוליאק
תלבושות: מאור צבר
מוסיקה: דניאל סלומון
תאורה: רוני כהן
עיצוב בובות:אמירה פנקס
הדרכת בובות:עופר עמרם
ייעוץ – נוסח, שפה ודיבור: נגה יתומי

צילום: יעל אילן

צילום: יעל אילן

עיניהם צופות באלוהים - זורה ניל הרסטון

"עיניהם צופות באלוהים" מספר את סיפור חייה של ג'ייני קרופורד. אישה שחורה בשנות ה-40 לחייה, צאצאית לעבדים משוחררים בשלהי המאה התשע-עשרה ובתחילת המאה העשרים.

ג'ייני היא בת לאב לבן שאנס את אמה השחורה ונטש אותה. האם אף היא נוטשת את הילדה והיא גדלה אצל סבתה. הסבתא מנסה לדאוג לעתידה של הנכדה מאלצת אותה להינשא לגבר מבוגר ממנה בשנים רבות. אבל מתברר שלג'ייני דעות ורצונות משלה והיא נוטשת את בעלה לטובת ג'ו, בחור אחר, צעיר, וכריזמטי, איתו היא עוברת לעיירה קטנה בפלורידה שנבנתה לאחר ביטול העבדות עבור שחורי עור. אבל גם הנישואים איתו לא צולחים. הוא אומנם דואג לרווחתה החומרית אבל היא מגלה שעבורו היא משמשת רק קישוט. לאחר מותו פוגשת ג'ייני בבחור הצעיר ממנה בשנים רבות, ולמרות התגובות בסביבתה היא אינה מוכנה לוותר על הסיכוי לאהוב ולחיות באושר.

הסיפור הוא סיפור אוניברסאלי, אישה הכמהה לאהבה והגשמה בזכות עצמה. המיוחד בספר הוא התקופה בה היא מנסה להשיג את רצונותיה. תקופה לא פשוטה לאישה ואחת כמה וכמה לאישה שחורה. ועל אף הכול, היא לא מוותרת לעצמה ולא נכנעת לרצונות של האנשים בסביבתה.

בנספח של הספר מספרת המתרגמת כי הספר נכתב בניב האנגלית האפרו-אמריקאית המדוברת של אזור דרום ארצות הברית, בתחילת המאה העשרים. בניסיון לתרגם ניסתה המתרגמת לכתוב בשפה מדוברת ומובנת בשפת היום יום אבל עדיין להעביר את צורת הדיבור ומשיכת ההברות בדומה לניב האפרו אמריקאי של אז, והתוצאה מרשימה.

'עיניהם צופות באלוהים' יצא במקור לאור בשנת 1937, ועתה לראשונה תורגם לעברית. ספר מיוחד שמראה איך לא נס ליחה של ספרות שנחשבת קלאסיקה, וכולי תקווה שספרים נוספים פרי עטה של הסופרת לא ישכחו ויתורגמו אף הם.

ואי אפשר בלי כמה ציטוטים או יותר נכון פנינים מתוך הספר:

"אוניות במרחק נושאות על סיפוניהן את משאלות ליבו של כל אדם. יש אנשים שהן מתקרבות אליהם עם הגאות. אצל אחרים הן נשארות תמיד בקו האופק, לעולם לא מחוץ לטווח הראיה, לעולם לא מגיעות, עד שהצופה מוותר ומפנה מהן את מבטו בהשלמה, חלומותיו גוועים בלעגו של הזמן. כאלה הם חייהם של בני האדם".  (עמ' 9)

"אבל נשים שוכחות את כל מה שהן לא רוצות לזכור, וזוכרות כל דבר שהן לא רוצות לשכוח. החלום הוא אמת. ואז הן פועלות ועושות דברים בהתאם לזה. (עמ' 9)

"אז האיש הלבן זורק לרצפה את כל המשא ואומר לאיש השחור להרים את זה. ואז הוא מרים כי הוא חייב, אבל הוא לא מחזיק את זה על הגב שלו. הוא נותן את זה לנשים. האשה השחורה היא הפרד של העולם". (עמ' 25)

עיניהם צופות באלוהים, מאת: זורה ניל הרסטון

Their Eyes were Watching God/Zora Beale Hurston

מאנגלית: רעות בן יעקב

הוצאה: הכורסא הוצאה לאור

שנת הוצאה: 2018

במקור יצא לאור בשנת: 1937

מס' עמודים: 246

הצגה – “מתחזקים” – תיאטרון החאן

צילום: יעל אילן

תקציר ההצגה מתוך אתר התיאטרון:

מתחזקים הוא מחזה-יחיד סאטירי, כמעט דוקומנטרי, העוסק בהחזרה בתשובה ובכיוון האלים והחתרני אותו מאמצים פלגים מסוימים ביהדות הלאומנית.

חומרי הגלם להצגה נאספו בסמינרים להחזרה בתשובה, בכתב עת של המחזירים ומתוך שעות רבות וארוכות של האזנה לקלטות-הטפה. לעתים קשה להאמין, אך החומרים, רובם ככולם, אותנטיים לחלוטין.

בהצגה מתחזקים השחקן הוא “המחזיר בתשובה”, כלומר “המחזק”, והקהל הוא הציבור שבא להתחזק.

עד כה לא הצליח המחזה להחזיר בתשובה, או “לחזק”, אפילו אדם אחד. לעומת זאת יש מלעיזים הגורסים שהוא החזיר קומץ אנשים בשאלה, או “החליש” אותם במקום לחזקם. המחזאי מכחיש.

 צילום: יעל אילן

ב. מיכאל – המחבר של ההצגה, מי שהיה אחראי לטקסטים מבריקים בסדרות ידועות כמו ניקוי ראש, זהו זה וקרובים קרובים הפליא גם הפעם בטקסט חד, שנון ומבריק העוסק בניסיון של להחזיר בתשובה, ולשם כך הכול מותר וכשר.

על הבמה מופיע שחקן יחיד ונהדר, יהויכין פרידלנדר. שחקן אותו אני אישית נהנית לראות במבחר דמויות שונות ומשונות בהצגות שונות בתיאטרון. פרידלנדר מגלם בהצגה זו מטיף אשר מגיע לתיאטרון הטמא, כדי להדגים לקהל הצופים החילוני כמה נלוזות דרכיו ומנסה לגרום לו להתחזק ולמצוא את התשובה. דבריו נשמעים מופרכים וכבדיה מגוחכת לשומע החילוני, אבל המטיף משוכנע בצדקת דבריו וככל שהוא משוכנע ובטוח יותר, מבטו על הקהל מביע רחמים על החילוני שעדיין לא השתכנע.

תוך כדי הניסיון להחזיר בתשובה נעשה שימוש במשחקי מילים כמו "חילוני" – "חולני" – "חול" – "חיל" שזה פחד ומכאן לא רחוק להגיע ליהודי חילוני = יהודי פחדני, וזו רק דוגמא אחת.

דרך אחרת היא השימוש בגימטרייה של מילים, אמנם לא בדקתי את הנכונות של רצפי המילים בגימטרייה אבל הרעיון וההצעות החלופיות ריתקו (למשל באחת מהדוגמאות נאמר: "תיאטרון טמא" שווה בגימטריה ל-726. זהו גם סיכום האותיות של "באה התשובה", 726). דרכים נוספות היו על לשון המשל והנמשל סיפורים מיום יום והשלכות כלפי התנהגות של בורא עולם, וכפי שכבר אמרתי הכל מותר וכשר.

ההצגה מוגדרת כסאטירה, אבל צחוק רב לא נמצא בה, אלא הרבה חומר למחשבה על הלך רוח שקיים סביבנו והצורך לפקוח עיניים.

הצגה ומשחק משובחים, נוקבים ומעוררי מחשבה.

 תודה לתיאטרון החאן.

“מתחזקים” – תיאטרון החאן

מאת: ב. מיכאל

משתתפים: יהויכין פרידלנדר

בימוי: מיכאל גורביץ’

עיצוב: רות מילר

צילום: יעל אילן

אדם צעיר – עיתון לילדות ולילדים - סבא וסבתא - גיליון 54

העיתון הגיע לידי מכמה סיבות. אחת היא סקרנות, מה זה העיתון הזה לילדים? במה הוא עוסק?  והרצון להשוות אותו לעיתונים אחרים שהכרתי אני בילדותי. סיבה נוספת, וכנראה גם העיקרית היא נושא הגיליון.

כשהגיע העיתון לידי, התלהבתי, האמת שחשבתי איך לא חשבו על זה אז, ואיזה רעיון מקסים זה ליצור עיתון צבעוני, נעים לעין ולדפדוף, שופע תמונות ולא עמוס מידי המוקדש כל פעם לנושא אחר ודש בו מכל מיני כיוונים. לאחר קריאה, ולא מתביישת לומר התמוגגות מהעיתון, לכמה רגעים הצטערתי שאני לא ילדה או שילדיי כבר גדולים או שנכדי, נכון להיום, קטן מידי. ובשל כך נמנעת ממני האפשרות ליהנות ממנו עם עוד ילד ונקודת מבטו.

הסיבה הנוספת שכבר הזכרתי שבשלה הגיע העיתון לידי, הוא נושאו. הפעם העיתון עוסק בנושא סבא וסבתא. אני סבתא דיי טרייה (כמעט שנתיים נחשב טרי, נכון?) וכל הנושא סביב זה מלהיב אותי. צדק מי שאמר שעד שלא נעשים סבא/סבתא לא מבינים מה זה. התענוג והאושר גדולים. האהבה היא אחרת לעומת האהבה שיש לי לילדי, ואין מילים בפי לתאר את החום בלב שעובר בי כל בכל פעם שהוא קורא לי "טאטא" (שיבוש שלו לסבתא).

נכון שעניין הסבתאות בדור הזה שונה מהסבתאות בדור שבו אני הייתי ילדה. לסבים/סבתות ישנם חיים שלמים, עמוסים ומלאים מעבר להיותם סבא וסבתא ועניין אותי כיצד העיתון יעסוק בנושא. יצאתי מתרשמת ואפילו למדתי דבר אחד או שניים.

תחילת העיתון פתח באיך זה להיות אצל סבא וסבתא ומאוד אהבתי שם את המשפט: "אצל סבא וסבתא..., זה כמו לחיות בחיים אחרים שדומים לשלכם אבל הם לא. סבא וסבתא מרשים דברים שאבא ואמא לא מרשים, אבל אוסרים על דברים שלאימא ואבא לא ממש אכפת מהם."

העיתון נגע בנושא הסבתאות משלל כיוונים.

סיפור על ילדה שנשארת בהשגחתה של סבתא שאותה היא לא מכירה מאחר והיא גרה במדינה אחרת וגם קיימת בעיית תקשורת כי הסבתא אינה דוברת עברית. הילדה מופתעת לפגוש בסבתא השונה ממה שדמיינה והתקשורת בניהן מצליחה למרות בעיות השפה.

ראיון עם סבתא, על חייה כילדה בעולם שונה מהיום ללא אינטרנט, פלאפונים, טלוויזיה ושאר פינוקים.

סבתאות בעולם בחיות, פילים. מפתיע ומדהים לגלות שהסבתות הן המנהיגות בעדר הפילים.

אגדה אינדיאנית של סבא ונכדו.

חידון שהנכדים עורכים לסבא/סבתא, ומצחיק לגלות שלא על כל השאלות ידעתי לענות.

עץ גנטי המאפשר לילדים לגלות אילו תכונות "ירשו". ומסביר לילדים את עניין של תורשה גופנית לאורך הדורות כמו גומות חן, צבע עיניים.

סיפורי ילדים מה הם אוהבים לעשות אצל סבא וסבתא.

וכמובן, איך אפשר בלי, חידונים ושעשועונים.

סופו של העיתון רמז על הנושא הבא העתיד להיות בעיתון הבא. שלג.

וכמו לשלג ככה גם לעיתון, אחכה לו בשמחה שיגיע ומקווה שיתגלגל לו לידי בחודש הבא.

אבל גם אם לא, וכשנכדי קצת יגדל, אני יודעת איזה מתנה אני מתכוונת לתת לו (וגם לי :-) ).

אדם צעיר – עיתון לילדות ולילדים - סבא וסבתא - גיליון 54

הוצאת: אדם צעיר

שנת הוצאה: 2017

עורכת: דניאלה אסא

מאיירת הגיליון: שירה קורח

בתו של מלך הביצה - קארן דיון

'בתו של מלך הביצה' הוא מותחן פסיכולוגי עוצר נשימה ששואב את שמו מאגדת ילדים מאת הנס כריסטיאן אנדרסן.

הלנה פלטייה, אשת משפחה בגרה במישיגן, נשואה ומגדלת באושר שתי בנות וכלב, למחייתה רוקחת ומוכרת מחיות וריבות תוצרת בית. לכאורה, אישה החיה חיים פשוטים ורגילים. אבל יום אחד הכול משתנה. אסיר, רוצח 2 סוהרים, נמלט, מעמיד את המשטרה על הרגליים והופך את חייה של הלנה ובעקבותיו את חייהם של משפחתה על פיהם. סודות ששנים ניסתה להסתיר נאלצים להתגלות.

הלנה נולדה לנערה קורבן לחטיפה ולחוטף שלה. הוא נולדה וגדלה בבקתה מבודדת באזור ביצות מישיגן כשכל עולמה זה הוריה והיא מנותקת משאר העולם עד גיל 12. הם חיו ושרדו בתנאי שטח פרימיטיביים ללא חשמל ומים זורמים ועד שלא עזבה את הבקתה היא לא הייתה מודעת שהם חיים בתנאי שבי ושהעולם יכול להיות אחרת. את ימי ילדותה התמימים עד היום בו נאלצה להתבגר בפתאומיות ולהיות מודעת למצבה היא מעבירה בהערצה עיוורת לאביה. אב שהוא פסיכופט, נרקיסיסט, אלים אבל בדרכיו המעוותות היו בו רגשות אבהיים ומגינים שלימדו אותה לשרוד בטבע.

עתה, 15 שנה אחרי שנותק הקשר בן הלנה לאביה (ש"זכה" לכינוי מלך הביצה), יודעת הלנה שאביה בדרכו אליה ולכן כאחת שמכירה את דרכיו היא מנסה להקדים אותו ולהגן על משפחתה מפניו.

הספר נע לאורך הזמן, העבר הרחוק של הילדות, העבר הקרוב יותר אחרי השבי והניתוק מהאב, וההווה. המעבר בן הזמנים משלב בתוכו סיפור אגדה לא כל כך ידוע של הנס כריסטיאן אנדרסן ששמו כשם בספר (בתו של מלך הביצה שנכתב ב 1858) המשתלב בתוכנו בסיפור הספר.

הספר מצדיק את אשר נאמר עליו. הוא מרתק ועוצר נשימה מהרגע הראשון שמתחילים לקרוא ועד השורה האחרונה.

בתו של מלך הביצה, מאת: קארן דיון

The Marsh King's Daughter/Karen Dionne

מאנגלית: קטיה בנוביץ'

הוצאה: הכורסא הוצאה לאור

שנת הוצאה: 2017 

מס' עמודים: 275

הצגה – “חלום ליל קיץ” – תיאטרון החאן

תקציר ההצגה מתוך אתר התיאטרון:

בליל קיץ אחד, נמלטים ארבעה צעירים הלכודים במרובע אהבים מן העיר אל היער הקסום. שם, בממלכת החלומות הלילית, בין פיות ושדונים – נתיניהם של מלך היער ומלכתו, בין קבוצת שחקנים חובבים העורכים חזרות להצגה מגוחכת, בין חמור מאוהב לאב מודאג, הם לומדים דבר או שניים על אהבתם ועל עצמם.

 

תיאטרון החאן מעלה בעיבוד מודרני, פרוע וחופשי את מחזהו של שייקספיר "חלום ליל קיץ", עיבוד אשר מלהטט בן השפה השייקספירית הגבוהה לבין מילים עכשוויות. עיבוד מלא באפקטים של הצגה בתוך הצגה שהגלישה בניהם חלקה, עודף של תלבושות מסוגננות ומחסורן, די-ג'יי ברקע המנגן מוזיקה מקפיצה ומלהיבה פרי הלחנתו של דניאל סולומון, צלם חתונה, סרטי חתונה, דמויות שעולות ויורדות מהבמה מתרוצצות בתוך הקהל, הורמונים משתוללים, מין, אלימות, ויצרים.

עם כל המודרניות שבהצגה עדיין המחזה מצליח לגעת בנקודות עתיקות יומין שהיו רלוונטיות במאה ה-16 וגם רלוונטיות היום והם הצורך לאהוב ולהיות נאהב וגם פערי המעמדות.

בין פרץ צחוק עד דמעות אחד לשני, בן אמת לבדיון, בן גרוטסקי למציאות, הקהל יכול בעיקר להתרווח להנאתו, לזרום, לצחוק, ליהנות ולתהות האם זה חלום? ולקוות רק שלא להתעורר.

תודה לתיאטרון החאן על החלום ועל ההנאה המרובה.

"חלום ליל קיץ", מאת: תיאטרון החאן

מאת: ויליאם שייקספיר

עברית: דורי פרנס

בימוי: שיר גולדברג

עריכת טקסט: שחר פנקס

תפאורה: אדם קלר

תלבושות: נטשה טוכמן-פוליאק

מוסיקה: דניאל סלומון

תאורה: רוני כהן

כוריאוגרפיה: אריאל וולף

וידיאו ארט: אמיר טל

שפה ודיבור: אסי אשד

משתתפים: ארז שפריר, נטלי אליעזרוב, אריאל וולף, יהויכין פרידלנדר, יואב היימן, גיא גורביץ', דניאל גל, איתי שור, כרמית מסילתי-קפלן, יוסי עיני, נילי רוגל, ניר רון, ליאור בלאוס

קרדיט צילום: יעל אילן

 
תמונת ההצגה

הצגה - "נפוליון חי או מת" – תיאטרון החאן

תקציר ההצגה מתוך אתר התיאטרון:

הקיסר נפוליון בונאפארטה, נמלט מעולם המתים אל המאה ה-19. הוא מבקש לשוב לחיים ולתקן את הטעות הגדולה שלו: הפלישה לרוסיה. בעקבותיו דולקים  כל  שדי עולם התוהו ובראשם – סאמדי ולילית –  מלכי השאול. במאמציהם לעצור את הנפטר המתפרע הם מפזרים בכל אירופה נפוליונים נוספים, מזויפים, בתקווה שהמת יתבלבל, יתעייף, יוותר וישוב עימם לעולם המתים. גם בריגלה –  רוצח שכיר, הנשכר על ידי המאפיה הנאפוליטנית לרצוח את הקיסר, מתרוצץ לו בין עשרות הדמויות המאכלסות את  אירופה בין השנים 1814-1806.

תיאטרון החאן מעלה עיבוד מקורי, עם דגש למוזיקלי, את מחזהו של ניסים אלוני "נפוליון חי או מת". כאשר הזמרת-יוצרת, קרן פלס, חיברה את רוב הפזמונים להצגה, לצד הלחנים הקלאסיים של גארי ברתיני שהיו בהצגה במקור, כל אלו הם שילוב מבטיח ומנצח.

אמנם לא היה מזיק לאלו שמגיעים להצגה להגיע עם מעט ידע מוקדם על תקופת שלטונו של נפוליון, אבל גם בלעדיו ההנאה לא נפגמת. אין רגע דל על הבמה, התפאורה המרהיבה, משחקי התאורה שמעניקים לעיתים הרגשה של דיכאון ולעיתים מראה של פנטזיה, התלבושות המרהיבות, המוזיקה, מספר עלילות רקע שמשתלבות אחד בשני תוך מעברי הזמנים בעלילה, המשחק המרשים של השחקנים תוך כדי תיזוז של רובם בן דמויות שונות תוך כדי שירה וריקודים. בעיקר בלטו והרשימו אותי לאורך ההצגה אריה צ'רנר במשחקו את הברון סאמדי והתעלתה על כולם, לדעתי, נילי רוגל, יפה חושנית וסקסית כלילית.

כל הכבוד לתיאטרון החאן, על האומץ להביא הצגה כזו מורכבת ולא פשוטה, ולהנגיש אותה עם קהל שברובו מחפש במחזות מוזיקליים את הקל, הפשוט וההנאה המיידית ללא צורך בחשיבה עמוקה ולהכריח אותו לחשוב, להתרכז ולהתעמק במעבר להנאה הרגעית.

תודה לתיאטרון החאן על ערב מופלא, מענג וקסום.

"נפוליון חי או מת", מאת תיאטרון החאן

מאת: ניסים אלוני

בימוי: אודי בן משה

תפאורה: ענת מסנר

תלבושות: יהודית אהרון

תאורה: רוני כהן

תנועה: אריאל וולף

במאית משנה: אנה בניאל

משתתפים: אריה צ'רנר, יהויכין פרידלנדר, ניר רון, ארז שפריר, יוסי עיני, אריאל וולף, איתי שור, גיא גורביץ', כרמית מסילתי-קפלן, נילי רוגל, יעל טוקר, נטלי אליעזרוב, נגן - אוהד בן אבי

קרדיט צילום: יעל אילן