הימים שאחרי – רידיאן ברוק

'הימים שאחרי' בנוי בבסיסו על סיפור משפחתי בעברו של הסופר. ב-1946, סבו של הסופר שימש כמושל מחוז המבורג, עבר לגור בה בבית שהופקע עבורו, ובצעד יוצא דופן הוא מקבל החלטה שלא לנשל את הבעלים ומאפשר להם להישאר לגור בביתם. וכך יצא שהוא והבעלים גרו תחת אותה קורת גג.

כך בהתאמה מתרחש בבסיס הסיפור בספר 'הימים שאחרי'. קולונל לואיס מורגן, מאפשר לסטפן לוברט, להישאר לגור עם בתו באחוזתו שעל גדות האלבה שהופקעה, ולחיות תחת אותה קורת גג יחד עם הקולונל ומשפחתו.

ב 24 ביולי 1943 מתחיל "מבצע עמורה" בשם הקוד - "הירושימה של גרמניה". מטוסים בריטיים וקנדיים מפציצים את המבורג בלילה, ומטוסים אמריקאים ביום. עד סוף המבצע בנובמבר מושלכים כ-9,000 טון של פצצות שמפגיעתן נהרגו 30,000 איש ונהרסו 280,000 מבנים.

'הימים שאחרי' מתרחש ב 1946, שלוש שנים לאחר ההפצצות האנגלו-אמריקאיות. שנה לאחר תום המלחמה, האוכלוסייה של המבורג נותרה רעבה וחסרת בית, ילדים יתומים נאבקים לחפש מזון, והחורף קר במיוחד עומד להתחיל.

קולונל לואיס מורגן הממונה על שיקום העיר החרבה, המבורג, ועל הליך הדה-נאציפיקציה של תושביה המובסים. אליו מצטרפת אישתו רייצ'ל ובנם בן ה-11 אדמונד. לזוג היה ילד נוסף שנהרג כמה שנים קודם מפצצה ששוחרר בטעות ממטוס שחזר מפשיטה וללא כל כוונה אסטרטגית. בן בני הזוג מרחפת עננה. ריייצ'ל שקועה בכאבה ומסרבת להתאושש ואינה מבינה את בעלה שמסרב להפגין את כאבו. ובנוסף התקופה הארוכה שבה לא נפגשו בשל "המצב" רק גרמה להם להתרחק זה מזה.

הקולונל רוצה שכולם יסתדרו ויעבדו ביחד ובשיתוף פעולה והבנה, אבל החיים לא כל כך קלים ופשוטים. אישתו רייצ'ל שלא ראתה אותו הרבה זמן, לא מרוצה מההחלטה שלקח, בה איפשר לבעל האחוזה ובתו להישאר. היא לא בדיוק רוצה לחיות עם גרמני תחת אותו בית במיוחד לאור הנסיבות בהם בנה נהרג.

איך הם משקמים את יחסיהם לאחר שלא התראו שנים והוא לא בדיוק היה שם בשבילה בתקופת האבל וכל זאת תחת חיים חדשים בעיר שבורה שמנסה להשתקם.

בעל האחוזה סטפן לוברט, הוא אלמן אשר אישתו כנראה נהרגה בהפצצות בעלות הברית וגופתה לא נמצאה. לזוג בת בגיל העשרה, פרידה. סטפן לוברט הוא אדריכל אשר אינו יכול לעבוד במקצועו וממתין בלית ברירה לאישור רשמי שלא היה משויך בעברו למפלגה הנאצית וזאת כדי שיוכל לששוב לעבודתו. הדרך לאישור אינה קלה הבריטים ממררים את חייו. בנתיים בעיני רוחו הוא מנסה לתכנן ולבנות מחדש את העיר ההרוסה והחרבה. ואילו בתו, הכועסת על כל העולם, מתידדת עם בחור השייך לאירגון המנסה להתמרד בבריטים שמנהיגים.

הספר נכתב מכל מני זויות. בנוסף לקולונל ובעל האחוזה, מתוארים החיים בעיר מזוית נוספת של קבוצת ילדים גרמנים יתומים (איתם מתחבר הבן הצעיר של הקולונל), המסתובבים לבושים בבגדים מוזרים אותם אספו מכל מיני מקומות נטושים, ונאבקים על קיומם היומיומי.

כל הזויות הללו מתאחדות לסיפור אחד ומרתק והוא בעיקרו חלון הצצה לחיים בהמבורג באותם ימים.

מומלץ בחום.

ראיון עם הסופר רידיאן ברוק על הספר

https://www.youtube.com/watch?v=8v7ahvfAmKI#t=30

הימים שאחרי, מאת: רידיאן ברוק

The Aftermath - Rhidian Brook

תרגמה מאנגלית: אורטל אריכה

הוצאה: כנרת זמורה-ביתן דביר

שנת הוצאה: 2015 

מס' עמודים: 320

הצגה - "חתונה מושלמת" - תיאטרון הספרייה

"חתונה מושלמת"

"חתונה מושלמת" (Perfect Wedding), היא קומדיית מצבים המתרחשת כמה שעות לפני מאורע גדול בחייו של זוג – החתונה. הגבר מתעורר בבוקר החתונה, בסוויטה שהוזמנה על ידי הזוג. הוא סובל מהאנגאובר וכאב ראש, ולהפתעתו הוא מגלה כי לצידו במיטה יש בחורה יפהפיה אותה הוא לא מכיר, ושניהם לא בדיוק לבושים, כך שמכאן רק מסקנה אחת מתבקשת. אבל איך הוא הגיע למצב הזה? מה באמת קרה? ומה עושים עם הבחורה שבמיטה? ועוד יותר עם הכלה שאוטוטו עומדת להגיע לחדר להתארגן לקראת יומה הגדול?

כדי לטייח את העניין ולהסתיר את מה שצריך להסתיר (או שלא?), מגייס החתן לעזרתו את חברו הטוב, ובעקיפין את חדרנית המלון שמתגייסת בלית ברירה ל"מבצע". אבל ה"מבצע" מסתבך מרגע לרגע. האמת מתעוותת ונעה מצד אחד לצד שני ותוך כדי כך עולות ספקות ושאלות האם בכלל החתן רוצה להתחתן או שלא?

כשהאמת הסתבכה, והשחקנים לא מפסיקים לתזז על הבמה, אי אפשר היה שלא להתפקע מצחוק מהקלות בה הכל מסתבך. אי אפשר היה, שלא לזהות את מי שגנבה את ההצגה וזו החדרנית הפלפלית (ליטל שמש). הקלות שבה היא מקפצת ולובשת כל פעם דמות אחרת – חדרנית, חברה, מטיפת המוסר, מרגיעת הרוחות, פעם דרמטית ופעם קומית, פשוט כשרונית וראויה לציון.

שחקן כישרוני נוסף שמשך את תשומת ליבי הוא החבר, טום (אבירם אביטן). הבחור הזה היה זיקית. מבחור תמים, עדין, ביישן ומופנם הוא הופך לאיטו לאורך ההצגה למופרע עם קבלות שגורם ללא מעט צחוק בדרכו ל"נקמה".

לכל אותם אלו שרוצים להעביר ערב שכולו ניקוי ראש וצחוק מוזמן להנות מההצגה.

תודה לתיאטרון הספרייה, ולמועדון הצופות של סלונה.

"חתונה מושלמת" מאת תיאטרון הספרייה

שחקנים: יעל חיימובסקי, גיל כהן, אבירם אביטן, בל וענונו, ליטל שמש וענת צדקוני

מאת: רובין האודן

בימוי: עידו רוזנברג

תרגום: דניאל לפין

שיר לאיזי ברדלי - קריס בריי

הוצאת "סנדיק ספרים" עשתה לי את השנה. כבר בשנה שעברה ההוצאה הזו משכה את תשומת ליבי, עינגה, סיקרנה והשאירה אותי מופתעת פעם אחר פעם בבחירותיה האיכותיות והמיוחדות. גוגל קצר גילה לי להפתעתי שהתענגתי בעבר מיצירות נוספות אותם תירגם בעל ההוצאה, שי סנדיק ומשם הדרך הייתה קצרה לסמן את ההוצאה כאחת שצריך לעקוב אחריה. עד מהרה גם רכשתי מנוי של ההוצאה, מה שבטוח בטוח. ואז כרעם ביום בהיר התגלה כי ההוצאה נקלעה לקשיים כלכליים ושי סנדיק נאלץ להודיע על סגירתה.

אבל, התברר שאני לא היחידה שנשבתה בקיסמה של ההוצאה. כמוני מתברר היו רבים. בהנהגתה של דורית תמיר, המנוע והטורבו, נוצר קמפיין הדסטארט, כולם נרתמו לתרום ולעזור והפלא ופלא הבלתי יאמן קרה. הפרוייקט הצליח, סכום היעד גויס ולשמחת כולם ההוצאה חזרה וקמה לתחייה. מה שמראה מהו כוח אהבתם של קוראים.

הספר שנבחר על ידי שי סנדיק ודורית תמיר, להיות זה שיוביל את הפרויקט, היה הספר שיר לאיזי ברדלי. בחירה מוצלחת בעיני מכל הבחינות. בנוסף להיותו ספר רגיש, מרגש ונוגע ללב, הינו ספר שמסמל את כוחה של האמונה ואת הכוח לקום מחדש ולהמשיך הלאה. בדומה למה שפרוייקט ההדסטארט וכוח אמונתם של הקוראים היו עבור ההוצאה המיוחדת 'סנדיק ספרים'.

'שיר לאיזי ברדלי' מביא את סיפורה של משפחה מורמונית אשר חווה את אחד מהטרגדיות הגדולות שיכולות לקרות למשפחה והוא אובדן של בן משפחה, של ילד קטן. אובדן שעם כל הכאב אולי יכול היה להיות נמנע. המשפחה נזרקת לתוך אובדן שבתוכו כל אחד מבני המשפחה מתמודד איתו בדרכו שלו.

אב המשפחה, איאן, בישוף הכנסייה בקהילה המקומית ולאישתו קלייר, 4 ילדים. ציפי (ציפורה), אל (אלמה), ג'ייקוב ואיזי (איזבל). יום הולדתו ה-7 של ג'ייקוב, הופך משמחה לאבל עם מותה של איזי.

כל אחד מבני המשפחה מתמודד עם האובדן בדרכים שונות, וכל זאת תחת המשטר והאילוצים אותם מכתיבה השייכות לקהילה המורמונית. כל אחד מהם מגלה בדרכו שלו עד כמה יש לשים את טובת הקהילה לפני הצרכים המשפחתיים והאישיים. עד כמה האמונה חזקה או שלא ומהי כוחה של אמונה.

אובדן כזה יכול לגרום לפירוק של משפחה או לאיחודה. משפחת ברדלי יוצאת בלית ברירה למסע שממנו היא יכולה לצאת הרוסה ומפורקת או מחוזקת.

הספר הוציא ממני קשת של רגשות. החל מכאב של אם ודמעות, חמלה, הזדהות וכלה בכעס. ובסופו לא יכולתי להיפרד ממנו במחשבות הרבה זמן אחרי שסיימתי את קריאתו. עד כדי כך שלא הפסקתי להמליץ ולנסות לדחוף את הספר לידיו של כל אוהב ספר שלא החזיק בידיו עותק.

סנדיק ספרים, הוצאה שיש לשים לב לפנינים שהיא בוחרת. תודה לכם על הבחירה בספר. מחכה בקוצר רוח לקרוא את הפנינים הבאות.

שיר לאיזי ברדלי, מאת: קריס בריי

A Song for Issy Bradley - Carys Bray

מאנגלית: שי סנדיק

הוצאה: סנדיק ספרים

שנת הוצאה: 2015

מס' עמודים: 416

לילות קיץ ארוכים – אהרן אפלפלד

בעיצומה של מלחמת העולם השנייה מוסר אביו של יאנק (מיכאל), את בנו לידי אחד מעובדיו הנוצריים במחסן העץ. יאנק, ילד אוקראיני יהודי בן 11, נמסר להשגחתו של סבא סרגיי (אין בניהם קשר ביולוגי), חייל ומפקד מצטיין ביחידה מובחרת בעברו, אשר איבד את מאור עינייו, וזאת על מנת להצילו מידי הגרמנים, תוך הבטחה לחזור בקרוב.

יחד יוצאים השניים לחיי נדודים, חיים לא קלים ומסוכנים, וכל הזמן מדגיש ושב ומדגיש סבא סרגיי בעיני הילד שהם נוודים ולא מקבצי נדבות.

הם נודדים בדרכים ממקום למקום, מכפר לכפר ללא יעד ברור כשיאנק משמש עיניים פיזיות עבור סבא סרגיי ואילו האחרון משמש עיניים נפשיות לילד. סבא סרגיי מלמד את הילד מהי הישרדות, אמונה ואנושיות וכן מהו רוע. הוא מכין את הילד גם גופנית וגם נפשית לקראת החיים האמיתיים.

השניים מפתחים קשר מיוחד בניהם. הסבא מלמד ומאמן והילד לומד, מפנים ומיישם. כל זאת, תוך כדי נדודים כשהם חיים מנדיבות ליבם של אנשים ובין השורות מטפטפות זוועות המלחמה.

"לילות קיץ ארוכים" הוא ספר נוגע ללב שבדרכו המינימליסטית הוא עוסק בנדודים, חניכה, והתבגרות.

ספר שעם כל המינימליות שבו, מצליח לגעת בליבו של הקורא אשר מצליח לקרוא בין השורות עצב עמוק וכאב.

עבורי זהו ספרו הראשון של אפלפלד אשר אני קוראת ובהחלט לא האחרון.

מומלץ בחום.

הספר ניקרא באדיבות הקבוצה מדברים על ספרים ובאדיבות הוצאת כינרת, זמורה ביתן

לילות קיץ ארוכים, מאת: אהרן אפלפלד

הוצאה: כנרת, זמורה ביתן

שנת הוצאה: 2015

מס' עמודים: 216

שטן בירושלים - נעמי רגן

"שטן בירושלים" הוא ספר המבוסס על מקרה אמיתי (פרשת הרב "אליאור חן"). הוא מביא את סיפורה של משפחה חרדית שהופכת להיות קורבן של קבליסט משיחי פסיכופת.

דניאלה ושלומי גודמן הם זוג אמריקאי חרדי, צעיר ותמים. הם מבצעים עליה מתוך התלהבות ציונית, מביאים לעולם 7 ילדים, אבל החיים אינם קלים והתאקלמותם בארץ אינה קלה. הפרוטה אינה מצויה בכיסם והבעל התמים לא במיוחד עוזר בפרנסה. מתוך הקשיים הכלכליים, המנטליים והזוגיים, נשאבת המשפחה לכת מסוכנת הנשלטת על ידי נוכל שרלטן המציג עצמו כמקובל. הרב הנוכל הוא בעל כריזמה וקסם אישי שמהפנטים את המשפחה, גורמים להם ליפול בשביו, לנתק את קישריהם עם המשפחה ועם החברים ועל ידי כך הוא גורר אותם אל אסונם.

ההורים מהופנטים מהרב השרלטן, והסובלים העיקריים הם הילדים התמימים אשר שניים מתוכם מגיעים במצב חמור לבית החולים, אחד מהם בן ה-4 סובל מכוויות חמורות ואילו השני, בן 3, מחוסר הכרה עקב פגיעה מוחית. והאם אינה משתפת פעולה עם המשטרה שמתחילה לחקור ומנסה להגיע לשורש העניין. אבל לאט לאט חוזרת האם למציאות, חומרת המצב מתגלה לעיניה

מזמן שלא קראתי ספר כזה, כל כך קשה, עצוב, וכואב המשאיר את הקורא ללא אוויר, ומזועזע ויחד עם זאת לא הייתי מסוגלת להניח את את הספר מהיידים. הרגשתי חייבת לקרוא ולהבין, איך אפשר? איך מגיעים למצב כזה כל כך בלתי נתפס?

מזמן שלא קראתי ספר כזה, כל כך קשה, עצוב, וכואב המשאיר את הקורא ללא אוויר, ומזועזע ויחד עם זאת לא הייתי מסוגלת להניח את את הספר מהיידים. הרגשתי חייבת לקרוא ולהבין, איך אפשר? איך מגיעים למצב כזה כל כך בלתי נתפס?

אני כאם, יודעת שלא אהיה מסוגלת לעמוד בצד ולצפות באדישות במישהו שפוגע בדבר היקר לי ביותר ולא להגיב, אז כיצד אם אחרת מסוגלת בכזו אדישות? ומצד שני, מי אני שאשפוט אדם פגיע שנמצא במצוקה או בתקופה קשה בחייו וכל שהוא מחפש זו אמונה להיתלות בה, ידידות, עזרה, הבנה. כל דבר שיקל על מצוקתו.

ספר מומלץ בחום. עם כל הקושי בקריאתו, לדעתי כדאי שלא לוותר. אפשר ללמוד ממנו יותר מדבר אחד או שניים. על כוחם של כתות והשפעתם על האנשים.

שטן בירושלים, מאת: נעמי רגן

הוצאה: כנרת, זמורה ביתן

שנת הוצאה: 2015 

מס' עמודים: 336

הצגה - "מר ורטיגו" - תיאטרון גשר

"מר ורטיגו"

"מר ורטיגו", היא הצגה על פי רומן באותו השם מאת פול אוסטר, המביאה את סיפורו של וולט, ילד יתום בתקופת השפל הכלכלי באמריקה, שנאסף על ידי איש כריזמטי ומיסתורי מהרחוב, המבטיח לו את הבלתי אפשרי, לעוף. האיש המיסתורי, מאסטר יהודי, אוסף אותו לביתו בחווה נידחת, מפגיש אותו עם קבוצת אנשים מוזרה, איזופוס (בחור כושי חכם ונכה שעבר התעללות), מאמא סו (אינדיאנית שכל משפחתה נרצחה) ומריון ווית'רספון (בעלת החווה) שאף אותם אסף המאסטר לביתו, ואלו הופכים למשפחתו. לאחר סידרת אימונים פנאטית ושלל יסורים וולט שאותם המאסטר מעביר את וולט על מנת לטהר את נפשו, מצליח וולט לעשות את הבלתי אפשרי, ולומד לעוף.

וולט והמאסטר יוצאים למסע הופעות, אבל כגודל ההצלחה כך גם גודל הנפילה. וולט, ממריא לפסגות גבוהות של עושר והצלחה אבל בלית ברירה, הוא הולך ומתבגר, וככל שנפשו מאבדת את התמימות וחווה אלימות ויצרים, הוא נכנס לסחרור, ומתרסק לתהומות עמוקים.

הספר "מר ורטיגו" נכתב ויצא לאור בשנת 1994 בידי פול אוסטר (סופר יהודי אמריקאי הנחשב לאחד הסופרים החשובים בעולם) ומיד רכש לעצמו רבבות מעריצים ברחבי העולם, זו הפעם הראשונה שהספר זוכה לעיבוד בימתי.

למען הגילוי הנאות, את הספר עצמו לא קראתי (עניין שיתוקן בהקדם האפשרי). אבל לפני ההצגה עם קריאת תקציר ההצגה, חשבתי לעצמי כיצד יוכלו הבמאי והשחקנים להיות נאמנים למקור, להציג ולפתור לקהל את יכולת התעופה של השחקן. אבל טעיתי בכיוון מחשבתי ועניין התעופה, והטכניקה להציג תעופה לא היה לב העניין בהצגה. בעיני לב הסיפור התמקד בדרך אל היכולת לעוף, בכוחה של אמונה ואהבה, ביחסי הרעות בן האנשים (או בהעדרם) וכיצג רוע מוחלט או טוב בכוחם להשפיע על נפשות תמימות.

התפאורה בהצגה מנימליסטית. עניין ששמתי לב אליו,  אשר חוזר שוב ושוב בהצגות של תיאטרון גשר. ואין בדברי כוונה להתלונן אלא להיפך, כולי התפעלות פעם אחר פעם, ושוב בהצגה הנוכחית. על הבמה יש מעט מאוד תפאורה ועם זאת המעט הזה מתאר ומציג הרבה מאוד ואין הרגשה של חוסר. החווה במדבר המוצגת ע"י כדורים גדולים המתרוצצים על הבמה כמו כדורי אבק, החווה הנטושה המוצגת על ידי כמה אביזרים הפוכים, ושיא ההצגה בעיני הייתה הדרך בה הומחש לקהל עניין התעופה.

וולט כבש אותי בתמימותו וכך גם המאסטר בכאריזמה הגדולה והכובשת שלו ועל כך שאפו גדול לשני השחקנים הללו שבמשחקם החזיקו את לב ההצגה.

ההצגה היא תענוג רצוף. אי אפשר שלא להישאב להצגה, ליפול בקיסמה, להישאב לכריזמה של המאסטר, לכאוב את כאבו של וולט לרצות לבכות איתו בכאבו ולשמוח בשמחותיו. ממליצה לכם בחום רב, שלא לפספס את ההצגה המיוחדת הזו ולעבור ערב שכולו חוויה מיוחדת.

תודה לתיאטרון גשר, ולמועדון הצופות של סלונה על הזכות לצפות בהצגה המיוחדת הזו.

על פי הרומן "מר ורטיגו" מאת פול אוסטר

מחזה:  יואב שוטן- גושן, עירד רובינשטיין

בימוי:  עירד רובינשטיין

שחקנים: הלל קפון, גלעד קלטר, אנג'לה שטיינגרט, אורי יניב, קארין סרויה, מיקי לאון, לוסי דובינצ'יק, פאולו א. מואורה, מיכאל ריבקין

תפאורה ותלבושות:  מיכאל קרמנקו

תאורה:  אבי יונה בואנו (במבי)

כוראוגרפיה:  עמית זמיר

סאונד:  מיכאל וייסבורד

עוזר במאי:  סשה קריינדלין

מפיק בפועל:  רומן קבטנר

צילום: רדי רובינשטיין

פוסטר ההצגה

הצגה - "קיטור" - בית צבי

"קיטור"

תיאטרון הוא אחד מהאהבות הגדולות שלי בשנים האחרונות. עד כדי כך אני נהנית, שאם אבדוק אחורה בלוח השנה שלי אפשר יהיה לגלות שאין חודש שאני לא הולכת לפחות ל 2-3 הצגות. עד כדי כך שבן זוגי מתלונן לפעמים שאני הולכת לתיאטרון ברמות לא הגיוניות. עד כדי כך שחברות מתלוצצות על חשבוני שהתיאטראות לא עומדות בקצב שלי. עם השנים ניסיתי ז'אנרים שונים, התוודעתי לשחקנים שונים ופיתחתי אהבה, כבוד והערצה לשחקנים מסוימים עד כדי כך שארוץ לכל הצגה שלהם.

אבל לדבר אחד לא שמתי לב ואותו גיליתי אחרי שצפיתי בהצגה קיטור. גיליתי שאני מקובעת לתיאטראות מסוימים ועם כמה שחשבתי שאני פתוחה לדברים חדשים, התברר לי שלא גיליתי פתיחות לתיאטראות של סטודנטים.

ההצגה קיטור מיוחדת בעיני מכמה סיבות. ראשית ועיקרית, היא פתחה עבורי עולם חדש ונישה חדשה של תיאטרון. סיבה נוספת היא שהופתעתי לטובה והתאהבתי. השחקניות היו מוכשרות ביותר, ההצגה הייתה עשויה היטב, ובקלות יכולה היתה להתחרות ברמתה בכל תיאטרון ממוסד ומכובד. מקווה ששנה הבאה אוכל לספר לכם ש"אימצתי" לעצמי תיאטראות נוספים ומאמינה שאהנה מהם ובה במידה אעודד את הדור החדש של שחקנים מוכשרים.

 "קיטור" (Steaming) הוא מחזה אנגלי אשר נכתב בידי המחזאית הבריטית נל דאן בשנת 1981 ואף זכתה עליו בפרס אוליבייה. הוא מוצג לראשונה בישראל בבית צבי בידי תלמידות שנה ג' - מחזור נ"ד.

"קיטור" מביאה את סיפורן של שש נשים באנגליה של שנות ה-70 המאוחרות אשר נפגשות להן מידי שבוע בסאונה שכונתית בלונדון. הנשים הן ממעמד שונה ולכל אחת סיפור חיים לא פשוט משלה. הסאונה מהווה עבור כל אחת מקום בו הן מתרחצות, מתייפות, מזיעות אבל בעיקר מקום לברוח אליו מכל צרות היומיום, מקום בו הן פוגשות אוזן קשבת בה יוכלו לפרוק את צרותיהן, לשתף בסודותיהם ולהוציא קיטור.

עד אשר ביום בהיר אחד מחליטה העירייה לסגור את הסאונה ולבנות במקומה ספרייה. אז מתאחדות הנשים ויוצאות להילחם לביטול הגזירה. ותוך כדי כך מלמדות את הקהל דבר אחד או שניים על מאבק נשי מהוא.

ויולט (טל צ'רנבסקי) היא מנהלת הסאונה. היא הדמות הראשית בהצגה, מכירה את כל אחת ואחת מהנשים ומשמשת כותל עבורן. יש לה מילה חמה, ועצה רגישה לכל אחת ואחת. הסאונה והנשים הם יותר מאשר מקום עבודה בשבילה.

גברת מדאו (יעל ארביב), אישה קשישה המגיעה מידי שבוע עם בתה הצעירה דון (רחלי איצקוביץ'), בחורה מוגבלת שכנראה עברה התעללות מינית במפגש עם שוטרים. היא חרדה ואובססיבית לגורל הבת ומקפידה על כל מילה ותגובה של בתה.

דון (רחלי איצקוביץ') בתה הצעירה של גברת מדאו. נערה צעירה ומוזרה בהתנהגותה שנובעת כנראה מטראומה בעברה בה עברה כנראה התעללות מינית. הסאונה הוא מקום הבילוי היחידי בשבילה. דון, גונבת את ההצגה, היא מדהימה ומרתקת בהתנהגותה ובהתפתחותה לאורך ההצגה.

ג'וזי (אליה בר), צעירה ענייה חסרת השכלה, בעלת חוכמת רחוב וחבר אלים. היא בחובות תמידיים ורוצה להנות ממנעמי החיים, אבל נופלת פעם אחר פעם. ואם זאת אי אפשר שלא להתאהב בה ולרצות לחבק אותה.

ננסי (לינוי ארליך), אישה מבוססת ממעמד הביניים. אחת שלכאורה יש לה הכל אבל למעשה מצבה אינה פשוט. בעלה בגד בה ונטש אותה, והיא נשארה לבדה להתמודד עם המשפחה והילדים.

ג'ין (מיכל זיסקרוט), האינטלקטית שבחבורה המארגנת את הנשים למאבק נגד סגירת המקום.

 

באולם קטן, בו הקהל מרוכז סביב הבמה שבמרכזה מוצבת הסאונה והמעניקה לצופה הרגשה כאילו הוא שותף וחלק מארועי ההצגה. ברקע הוקרנו בקטעי הקישור תמונות/ציורים של אחוות נשים בסאונה המוסיפים לאווירה ולרושם הכללי של חווית הסאונה.

אי אפשר היה להישאר אדישים להצגה הזו. השחקניות מאוד מוכשרות וההצגה עשויה היטב וביד אומן, שבהחלט יכול להתחרות ברמתו (הן מבחינת משחק והן בימוי) בכל תיאטרון ממוסד ומכובד. מההצגה יצאתי כשכולי התלהבות מהשחקניות הסטודנטיות שהונחו והוכוונו על ידי במאית מקצועית  - מאיה שעיה. אני מאמינה ומקווה שעוד נשמע מהן רבות.

לכל אוהבי תיאטרון טוב, ממליצה לכם שלא לפספס את ההצגה, רוצו לראות.

תודה לבית צבי, ולמועדון הצופות של סלונה על הזכות לצפות בהצגה המיוחדת הזו.

"קיטור" מאת בית הספר לאמנויות הבמה "בית צבי"

שחקנים: חן יוסף, טל צ'רנבסקי, אליה בר, גל שדה, יעל ארביב, רחלי איצקוביץ , לינוי ארליך, ענת שרון, מיכל זיסקרוט (תלמידות שנה ג' - מחזור נ"ד)

מאת: נל דאן

בימוי: מאיה שעיה

עיצוב תלבושות: רוני וילוז'ני

עיצוב תפאורה: רוני וילוז'ני

התמונות נלקחו מתוך דף ההצגה של "בית צבי"